פוסטים

חסכנו לציבור הרחב 2.7 מיליארד שקלים במסגרת רפורמת החקלאות

רפורמת החקלאות תוזיל את יוקר המחייה על מוצרי צריכה בסיסיים בכ- 2.7 מיליארד שקלים בשנה, ותפחית את הפערים הקיימים בין ישראל למדינות ה-OECD האחרות. יוקר המחייה בישראל נובע מחסמי התחרות השונים ובייחוד בענף המזון והמשקאות, ענף השמנים, ענפי החלב הגבינות והביצים ועוד.

הרפורמה תפתח את השוק למגוון, איכות ולמחירי התוצרת החקלאית העולמיים, בשילוב עם העובדה כי סחר חופשי מעלה את רמת החיים באופן משמעותי ומוריד את יוקר המחייה. על מנת לקיים את כל זה חייבים להפחית מכסים ולהוריד חסמי ייבוא. ובנוסף לכך, נציין כי מדינות הרוצות לתמוך בחקלאות מקומית מסבסדות אותה באופן ישיר על עלויות קבועות של החקלאים ולא על תשומות משתנות שיתמרצו חקלאים להשתמש במשאבים שונים.

הרפורמה צריכה לטפל בשלושה חסמים: 

  1. מכסות ייצור- לכל יצרן מוגדרת הכמות והמחירים בהם הוא רשאי למכור. מה שבפועל מגביל את התחרות בין היצרנים המקומיים ויוצר קרטל ייצור מקומי. כיום, רק ענפי החלב והביצים נשארו בתכנון ממשלתי אך הגבלת הייצור המקומי לבד לא אפקטיבית אם לא חוסמים את הייבוא ולכן המדינה גם ממשיכה למנוע את הייבוא באמצעות מכסי מגן.
  2. מכסי מגן- מדינת ישראל מטילה מכסי מגן שיכולים להגיע עד מאות אחוזים כשמטרתם למנוע ייבוא מוצרי מזון זולים לישראל ולחייב את הצרכן הישראלי לקנות תוצרת מקומית יקרה. גם כשהמדינה כן מחליטה לתת מכסות ייבוא בפטור ממכס, לרוב מדובר על מעט זוכים במכסות וכך נוצרת בכל מקרה ריכוזיות שמעלה את יוקר המחייה לציבור הרחב וגורפת את הרווחים מהורדת המכס לכיס היבואן.
  3. תקינה- בתחום המזון יש הרבה חובות תקינה שמקשות על ייבוא מזון לארץ. זה כולל את החוק להגנת הצומח שמגן בפועל על תוצרת מקומית מפני תחרות (ולא באמת מפני מזיקים ומחלות), ואת שירותי בריאות המזון שמונעים או מייקרים ייבוא מזון על ידי הערמת בירוקרטיה.

חוק ההסדרים אמור לטפל בשלושת החסמים האלה בנוגע לענפי הצומח והביצים על ידי מעבר מתמיכה עקיפה, דוגמת מניעת תחרות, לתמיכה ישירה הכוללת סבסוד ישיר לחקלאים. אבל החוק לא מטפל בענפי החלב והדבש ואנחנו דרשנו כי גם הם יצורפו לרפורמה.

אבל למרות שחוק ההסדרים אמור לטפל בחסמים אלה, לא די בכך כדי להשלים את הרפורמה, יש מספר דברים נוספים שדרשנו כדי שהרפורמה תושלם בעיקר בגלל שלא כל הענפים ולא כל חסמי התחרות נכללו בטיוטה. 

על פי חוק התחרות, תיאום מחירים בין יצרנים הוא עבירה פלילית המכונה “הסדר כובל”. מתאמי מחירים צפויים לעונש שיכול להגיע עד חמש שנות מאסר, אבל הלובי החקלאי הצליח להחריג את הענף מעבירה פלילית לכן החוק בעצם מתיר הסדרים כובלים ותיאומי מחירים בענף. כבר פירטנו לכם על מעשיהם של קרטל מועצת הצמחים כדי למנוע הורדת מחירים לצרכן בכל מחיר ודרשנו כי יתווסף לחוק ההסדרים גם ביטול הסעיף המתיר את ההסדרים הכובלים בענף החקלאות.

בנוסף, הרפורמה אמורה להמיר את התמיכה העקיפה בחקלאות לתמיכה ישירה. ישנן שלוש הצדקות לתמיכה ישירה של המדינה בחקלאות:

  1.     תפיסת שטחים – על מנת לצמצם את שטחי ההפקר.
  2.       איכות הסביבה – כדי ליהנות מהערכים המוספים הסביבתיים של גידולי שדה ומטעים.
  3.     סיוע לייצור מקומי.

שלוש הסיבות הללו לא תקפות לגבי ענפי הביצים והחלב שמזהמים את הסביבה, מיוצרים בשטח יחסית צר ונהנים מיתרון יחסי על פני יצרנים מחו”ל לאור אורך חיי המדף הקצר של המוצרים הללו. לאור זאת, דרשנו שלא יהיה סבסוד לענף הביצים כפי שמציעה הרפורמה.

חשוב לציין כי החקלאות המקומית לא עומדת לקרוס מפתיחת השוק לייבוא, ישראל מייצאת פירות הדר, תמרים, פלפלים ותפוחים ותמשיך לספק עוד הרבה מלפפונים ועגבניות לשוק המקומי. אבל אין ספק שמצב החקלאות בארץ בעשורים האחרונות מידלדל, פחות עובדים מגיעים לענף והתוצרת קטנה. אנחנו סוברים כי דווקא הפתיחה לתחרות והפחתת הרגולציה תאפשר ליזמים חדשים להיכנס לענף, לרענן אותו ולשפר את המצב שלו.

הפיקוח על הלחם המלא

הנדון: עמדת הלובי הציבורי “האינטרס שלנו” בסוגיית הפיקוח על הלחם המלא

רקע

שוק הלחם נאמד בשנת 2019 בכ- 1.5 מיליארד שקלים כאשר כמחצית ממנו פיתות ולחמניות למיניהן, כ- 27% לחם מיוחד, קצת פחות מ-12% חלות, 8.2% משוק הלחם הם לחמים מפוקחים, מעט מכל סוג אחר למעט לחם קל המהווה כמעט 3% מהענף. 

למרות שבשוק שולטות ארבע מאפיות גדולות הוא מתאפיין בתחרותיות רבה. כפי שהראה דו”ח ועדת המחירים כאשר מאפיה מסויימת מקטינה את כמות הלחם המפוקח המיוצר על ידה אחרות מעלות ולהיפך. למעשה לא נמצאה מאפיה בעלת כח שוק חריג אשר בידה להשפיע על השוק.

ראיה נוספת לרמת התחרותיות הגבוהה בענף ניתן למצוא בדו”חות הציבורים של מאפיית אנג’ל. מאפיית אנג’ל נסחרת בבורסה ומדווחת לציבור המשקיעים על מצבה. לאור זאת, נדיר שחברה מפלה לרעה את רמת הרווחיות שלה. לפי הדו”ח הכספי לשנת 2020 אנג’ל ספגה הפסדים בסך 180 מיליון ₪ כ- 0.04% ממחזור ההכנסות שלה מפעילות בארץ. בחו”ל אגב החברה הרוויחה 681 מיליון ₪, כמעט 5% ממחזור ההכנסות של החברה בחו”ל. על פי דו”ח ועדת המחירים עוד קבוצת מאפיות אחת מדווחת על הפסדים ורק אחת מדווחת על רווחיות בשיעור 4% בלבד.

לחם מלא

הלחם המלא נמכר במחיר גבוה ביחס ללחם הבהיר. הסיבה הראשית לכך היא מחיר הקמח המלא. מבירורים שערכנו עם טחנות קמח, עול שכיום קמח מלא נטחן כולו, הגרעין עם הנבט והסיבים יחד. כדי לטחון גם את הנבט והסיבים נדרש זמן רב יותר, בין פי 10 לפי 14 יותר מזמן טחינת קמח לבן, וממילא גם אנרגיה רבה יותר. לעובדה זו משמעות הן מבחינת נצילות אנרגטית, הן מבחינת זמן שימוש במכונות והן מבחינת בלאי המכונות. בנוסף, דרישות הכשרות מצריכות טחינה של הקמח לחתיכות קטנות יותר מהרמה המקובלת בחו”ל. כל אלו יחד מייקרים באופן משמעותי את טחינת הקמח המלא על פני הקמח הלבן.

החלת פיקוח מחירים

בתנאי תחרות ישנם רק שני מצבים אפשריים לקביעת פיקוח מחירים על ידי המדינה:

מצב ראשון – המחיר שייקבע על ידי המדינה נמוך ממחיר השוק: במצב כזה הביקוש ללחם במחיר נמוך יגדל אולם בשל היעדר רווחיות פחות מאפיות ישווקו לחם וכמות הלחם המיוצר תקטן. התוצאה: מחסור בלחם מלא בשווקים.

מצב שני – המחיר שייקבע על ידי המדינה גבוה ממחיר השוק: במצב כזה לכאורה לא תהיה השפעה של פיקוח המחירים על השוק. אלא שמדובר במצב לכאורי בלבד. בפועל שולי רווח נמוכים, בוודאי בעת משבר סחורות עולמי, מרתיעים יזמים קטנים לפעול בשוק. ככל ששולי הרווח נמוכים יותר, פחות יזמים יטו לקחת את הסיכון ולהיכנס לשוק. עיננו הרואות כעת את שליטתן המוחלטת של המאפיות הגדולות בשוק הלחם המפוקח, לעומת קיומם של מתחרים קטנים יותר האופים לחמים לא מפוקחים, כראיה לכך. 

היוצא מכאן הוא שהחלת פיקוח על מחירי הלחם המלא תוביל להקטנת המגוון ולפגיעה בתחרות במקרה הפחות גרוע ולמחסור במקרה החמור יותר.

דוגמה נוספת לכך ניתן לראות במחירי המסכות בשנתיים האחרונות. מיד לאחר פרוץ מגפת הקורונה והזינוק בביקוש העולמי למסכות מחירי המסכות האמירו עד כדי שלושה וארבעה שקלים למסכה. גם אז נשמעו קולות, כולל של שר הכלכלה דאז, לפקח על מחירי המסכות. בפועל עליית המחירים עודדה יזמים להשקיע בפתיחת מפעלים וקווי ייצור נוספים למסכות. כך עליית המחירים גרמה להגדלת ההיצע שהוריד חזרה את המחיר לרמתם היום, כעשרים אגורות למסכה בלבד. פיקוח על מחירי המסכות היה מצנן כניסת יזמים לתחום, מעכב את הגדלת ההיצע ובפועל מותיר את המחירים ברמה גבוהה מכפי שהם כיום לפרק זמן ארוך יותר.

לא בכדי העיר מבקר המדינה כי: “הפיקוח על המחירים הוא פתרון ביניים, חלקי ולא יעיל להסרת פגיעתם של כשלים תחרותיים..”

 

רקע היסטורי – פיקוח על מחיר הלחם ותיאום מחירים

בשנת 2015 קבע בית המשפט כי חמש שנים קודם לכן, ארבע המאפיות הגדולות: ברמן, דוידוביץ’, אנג’ל ודגנית מרחבית חברו יחד להסדר כובל לפיו לחמים מפוקחים לא ימכרו בפחות מהמחיר המפוקח. הרי לפנינו מצב בו הפיקוח על המחירים הפך לכלי שרת בידי עבריינים על מנת לייקר מחירים ולפגוע בציבור הרחב. יצויין כי יציאתם של השחקנים הקטנים מהשוק סייעה בידי המאפיות הגדולות לנצל את פיקוח המחירים לרעה.

בעולם

כפי שהיטיבה לציין המועצה לביטחון תזונתי, ישראל היא המדינה היחידה בין מדינות ה OECD המתערב בקביעת מחירי המזון ובפרט המפקחת עליהם.

 

מה אפשר לעשות? בירוקרטיה

פיקוח המחירים הוא כלי להפחתת מחירים במקרה של שוק לא תחרותי בו שחקנים מייקרים מחירים על חשבון הציבור. אולם בשווקים תחרותיים הדרך להוזיל את מחיר הלחם המלא עוברת בהוזלת עלויות הייצור שלו. במקרה של מאפיות שינה רגולציה כבדה המשיתה עלויות כבדות על יצרני לחם קטנים.

מאפיות כלולות במפרט 4.6 ו’ – מזון ומרכיביו לרבות משקאות וחומרי גלם. כיוון שלא מדובר במזון מן החי המפרט תקף עבור כל מאפיה המייצרת פחות מ-50 טון מאפים ביום. ברי שכמעט אין מאפיות כאלו.

לאחרונה פרסם משרד הבריאות קובץ הנחיות למאפיות קטנות המקל את הדרישות עבור מאפיות אלו. על פי ההנחיות מאפיות קטנות הן כאלו המייצרות 200 כיכרות לחם לכל היותר או 200 ק”ג לכל היותר או שמשתמשות ב 100 ק”ג קמח לכל היותר. למעשה כמעט אין מאפיות הפועלות בנפחים הללו. הנחיות אלה יכלו לסייע לבתי קפה האופים מאפים במקום אלא שאלו טעונים רישיון עסק ממילא. כך למעשה קובץ ההנחיות מסייע למספר מצומצם מאוד של שחקנים, המוכרים מעט מאוד לחמים ולא תורמים לתחרות בענף.

על מנת להפחית עלויות ייצור עבור מאפיות קטנות מוצע ראשית להחיל את קובץ ההנחיות על מאפיות המייצרות עד 5 טון מאפים ביום, 10% מהתקרה במפרט הרישוי. 

עוד מוצע לקבוע בהנחיות מדרגה נוספת עבור מאפיות המייצרות עד 25 טון מאפים ביום. 

כך ניתן להפחית עלויות ייצור במאפיות קטנות ולעודד צמיחה של מאפיות קטנות להתחרות על השוק הקמעונאי.

 

סיכום

פיקוח על מחיר הלחם המלא עשוי להקטין את מספר השחקנים בענף עד כדי קרטלים האסורים בחוק כפי שקרה בעבר. כמו כן, פיקוח המחירים עשוי לצמצם את מגוון המוצרים בשוק. במקרה של התייקרות תשומות עשויה ישראל אף להיקלע למחסור בלחם מלא. לאור זאת, עמדתנו היא שיש להתנגד בתוקף לפיקוח על מחיר הלחם המלא.

במקום נוצע לתקן את דרישות רישוי העסקים כך שיקלו על מאפיות קטנות להיכנס לתחום, לגדול ולהתחרות גם על השוק הקמעונאי.

 

תיאום המחירים בלובי החקלאי ימשיך בחסות חוק ההסדרים

תיאום מחירים בין יצרנים הוא עבירה פלילית המכונה “הסדר כובל” והעוברים עליו צפויים לעונש שיכול להגיע עד חמש שנות מאסר. אבל הלובי החקלאי שאנחנו כבר יודעים שהוא לובי חזק וגדול, הצליח להחריג את הענף מהעבירה הפלילית הזאת וכך למעשה הותרו תיאומי מחירים בענף החקלאות.
במקרים רבים ייקרו את הפירות והירקות על חשבון הציבור הרחב בחסות מועצת הצמחים. מדובר בעשרות מקרים בהם המחירים עלו על חשבוננו בתיאום שמופיע באופן ברור בפרוטוקלים.
הנה כמה החלטות של מועצת הצמחים:
רשתות השיווק מוכרות במחיר נמוך מדי- לפנות למהלך משפטי
התפוחים זולים מדי- נייצא בזול לסוריה כדי שהמחיר בישראל יהיה יקר
האננסים המיובאים זולים יותר- נוריד להם את העלים ונפגע באיכות ובטריות שלהם.
מועצת הצמחים היא קרטל בחסות החוק. חוק ההסדרים שעושה רפורמה שלמה בענף החקלאות בישראל לא מתייחס לביטול הקרטל הזה, ואנחנו דורשים להכניס לחוק ההסדרים את ביטול הקרטל בענף החקלאות.
לקריאת הכתבה באתר ישראל היום: https://www.israelhayom.co.il/business/article/3749600