פוסטים

מכון התקנים הפך ללוביסט של התעשיינים

בעיקרון- מכון התקנים נועד להגן על ציבור הצרכנים מפני מוצרים לא בטיחותיים.
בפועל- כלי של קבוצות הלחץ ובעלי אינטרסים מסחריים למניעת ייבוא ותחרות על חשבון הציבור כולו.
רפורמת הייבוא של שרי האוצר והכלכלה מקיפה את כל הרגולטורים בממשלה ואמורה לחסוך כ-5 מיליארד ש”ח בשנה. 20% מהם (כמיליארד שקלים!) יחסכו בעקבות החלת הרפורמה על מכון התקנים שאחראי על 650 תקנים ישראלים.
ברור שיהיו לנו גם כאן מתנגדים משמעותיים, אותם אלה שלמעשה ריככו את צו קבוצות היבוא מהשנה שעברה (הניסיון הקודם לרפורמה במכון התקנים) עד שהוא איבד מהמשמעות שלו. קבלו קצת נתונים מהניסיון הקודם:
– במקום 204 תקנים שהיו אמורים לעבור לבדיקה פחות קפדנית- 102 מהתקנים הושמטו.
– תראו מופתעים כשתקראו שמכון התקנים התנגד להקלה על 161 תקנים, התאחדות התעשיינים על 81 תקנים ומשרד הבריאות על 47 תקנים.
– בפועל, מתוך 102 תקנים שהוסרו מהצו, כמעט 95%, הוסרו לבקשת התאחדות התעשיינים ומכון התקנים.
– החפיפה בין דרישות הגופים היתה של 78% מהתקנים, מה שמדגים לנו באופן ברור על הקשר בין ההתאחדות התעשיינים למכון התקנים.
מכל זה, אתם כבר בטח מבינים שמכון התקנים לא עובד בשביל הציבור הרחב אלא בשביל אלה שמרוויחים על גבינו כסף. ושמן הסתם אם נשאיר את זה בידיים שלהם, גם הפעם הרפורמה לא תעבור והמשק כולו ימשיך לשלם את המחיר היקר של זה.
לקריאת הטור המלא באתר גלובס: https://bit.ly/2TKWqzQ

הערות לפרק החקלאות בחוק ההסדרים

החסמים שיש להסיר

יוקר המחיה בישראל מזמן כבר אינו מנטרה בעלמא, כמעט בכל אספקט בשוק המזון ישראל יקרה באופן משמעותי ביחס למדינות אחרות כתוצאה מחסמי תחרות שונים. כך למשל נייר עמדה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת המבוסס על נתוני ארגון ה- OECD מתאר את ישראל כיקרה כמעט בכל תחום אפשרי: 

מאז פורסמו נתוני ה -OECD  גם לשנת 2017, לפיהם ישראל יקרה מאירופה ב 37% בענף המזון כולו. ספציפית בענפים המתוכננים, ענפי החלב והביצים, המזון יקר בכ-80% מהממוצע במדינות הארגון. 

בכדי לטפל ביוקר המחיה ולהעלות את רמת החיים בישראל יש לטפל השלושה חסמי תחרות בענף:

מכסות ייצור – שווקים בהם לכל יצרן מוגדרת הכמות שייצר והמחיר בו ימכור את המוצרים. למעשה מדובר בהגבלת התחרות בין היצרנים המקומיים ויצירתו של קרטל ייצור מקומי במודע. ענפי החלב והביצים הם השארים האחרונים מתקופות בהן ענף המזון כולו תוכנן על ידי הממשלה לכל אורך שרשרת הייצור. אבל הגבלת הייצור המקומי לבדה אינה אפקטיבית ללא חסימת ייבוא ולכן המדינה מונעת ייבוא באמצעות מכסי מגן. 

מכסי מגן – מדינת ישראל מטילה מכסי מגן שיכולים להגיע עד מאות אחוזים. מטרת המכס הינה למנוע ייבוא מוצרי מזון זולים לישראל ולחייב את הצרכן המקומי לקנות תוצרת מקומית יקרה. גם כאשר מעניקה המדינה מכסות ייבוא בפטור ממכס מדובר לרוב על כמות מצומצמת שאין בה בכדי להשביע את הביקוש המקומי. מעבר לכך, בדרך כלל מדובר על מעט זוכים במכסות אלו וממילא נוצרת ריכוזיות במקטע הייבוא, שמעלה את יוקר המחיה בכך שהיא גורפת לכיס היבואן את רוב הורדת המכס. זאת לעומת יבוא חופשי ללא מכסים, בו יבואנים רשאים לקום ולהתחרות, ובכך התועלת מתגלגלת לצרכן.

תקינה – בתחום המזון ישנן חובות תקינה רבות המקשות על ייבוא מזון לארץ. החל מהחוק להגנת הצומח המשמש בעיקר להגנה על תוצרת מקומית מפני תחרות (ולא בהכרח מפני מחלות ומזיקים) וכלה בשירותי בריאות המזון המונעים ו/או מייקרים ייבוא מוצרי מזון לישראל בסבך בירוקרטי המקשה על היבוא המסודר.

חוק ההסדרים מתיימר לטפל בשלושת התחומים הללו בכל הנוגע לענפי הצומח והביצים, תוך מעבר מתמיכה עקיפה, דוגמת מניעת תחרות, לתמיכה ישירה ,דוגמת סבסוד ישיר לחקלאים. אולם הוא אינו מטפל בענף החלב ובענף הדבש, נכון יהיה לצרף ענפים אלו לרפורמה.

 

יתרונות הפתיחה לייבוא

כפי שצויין לעיל פתיחת השוק לייבוא תסייע להורדת יוקר המחיה אולם ישנן תועלות נוספות לצעדים אלו. מחקרים מראים שפתיחה לייבוא מעודדת שווקים להתייעל, לשפר את פריון העבודה וממילא להפוך לרווחיים יותר. מעבר לזה, לפי בנק ישראל שיפור פריון העבודה ב 1% מתואם באופן חיובי עם עליית שכר של 0.5%. 

דווקא המשבר בענף החקלאות הסובל מחוסר יזמות וממסחור בדם חדש, עשוי להיפתר עם פתיחת השוק לתחרות, עליית הפריון ובעקבות כך גם עליית שכר.

 

המתנגדים

המתנגדים טוענים נגד הרפורמה מספר טענות, נשתדל להתייחס לכולן:

“פערי התיווך” – לטענת הלובי החקלאי, האחראים להתייקרות המחירים הללו הם דווקא רשתות השיווק המוכרות את התוצרת במחירים יקרים. ראשית יש לציין, מחירי הביצים תחת פיקוח, כך למעשה רשתות השיווק אינן יכולות לייקר מחירים על חשבון הציבור אלא בהתאם למחירים שהמדינה התירה להן למכור. כמו כן, ניתן לראות בסקירה שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת בנוגע לפערי התיווך בישראל ובמקומות נבחרים בעולם, כי פערי התיווך בפירות וירקות בישראל נמוכים מאשר בארה”ב ובאירופה.

 

בדיקה שנעשתה על ידינו העלתה שאחוז הרווחיות ברשתות השיווק וההפצה עומד על 2.3-3.9% ואילו בענף החקלאות כולו על 17% ,יותר מפי ארבעה, מה שמלמד שאם ישנה ריכוזיות היא ככל הנראה נמצאת במקטע הגידול.

בחינה אחרת שנעשתה על ידי משרד החקלאות הראתה שבשנת 2017 הסיטונאים הגדולים הרוויחו 0.7% ממכירת ירקות ו- 7.9% ממכירת פירות. 

באותה שנה הרוויחו רשתות השיווק 2.1% ממחירי הירקות ו-13.9% בלבד ממחירי הפירות. בשנים אחרות רשתות השיווק לעיתים אף הפסידו ממכירת פירות וירקות ככל הנראה במטרה למשוך לקוחות שיקנו מוצרים נוספים, רווחיים בהרבה.

שמירה על הגבולות – לטענת הלובי החקלאי החקלאות שומרת על הגבולות ועל כן יש צורך לקיים אותה למרות היעדר הרווחיות בענף. ראשית נציין, החקלאות בישראל תמשיך להתקיים לאור התמיכה הישירה ולאור היתרונות היחסיים בגידולי ירקות, מג’הול, הדרים וכדומה. 

שנית, חשוב להבהיר החקלאות אינה שומרת על הגבולות, מה ששומר על הגבולות הוא התיישבות לאורך הגבולות. אם מדינת ישראל חפצה לעודד התיישבות לאורך הגבולות מן הראוי שתסבסד את המגורים במקומות אלו באמצעים ישירים ולא בהכרח דרך מכסות ביצים. מדוע ישנו ערך לסבסוד ענף חקלאי בגבול הדרום יותר מאשר למרכזי תעשיה במקום? מדוע סבסוד חקלאות בגבול הצפון עדיף על סבסוד תיירות? סבסוד המגורים לאורך הגבול דווקא באמצעות חקלאות גוזר על מתיישבי קווי הגבול לחיי עניות התלויים בענף פחות רווחי מענפים אחרים בישראל.

ביטחון תזונתי – לטענת הלובי החקלאי מניעת הייבוא הכרחית על מנת שישראל תייצר את התוצרת המקומית בעצמה עבור עיתות משבר. אלא שישראל כבר אינה מסוגלת לייצר עבור כל תושביה את מלוא מלאי המזון. לצורך ההמחשה אם יוסטו כל הקרקעות החקלאיות בישראל לגידול חיטה, הדבר יספיק לגידול חיטה מקומית עבור כל האוכלוסייה. אבל במקרה כזה לא יהיה אף גידול חקלאי אחר בישראל. לפי מכתב של מנכ”ל משרד החקלאות לשעבר, ישראל מייצרת היום רק 25% מצריכת הקלוריות המקומית.

 יתירה מזו, משבר החמאה לאורך שנת 2019, משבר הביצים בפסח 2020, החלב בסוכות באותה שנה ופירות הקיץ כעת מלמדים שלמעשה מניעת הייבוא היא הפגיעה בביטחון התזונתי. בכדי להבטיח ביטחון תזונתי ישראל זקוקה לגוון לעצמה מקורות היצע כמה שניתן ולא להגביל את אפשרויות הייבוא שלה.

תפיסת שטחים – אחת המטרות לסבסוד חקלאות על ידי המדינה הוא בכדי לתפוס שטחים שמא יהפכו לשטח הפקר ופשיעה. צריכים לתת את הדעת למשמעות הטיעון. מדינת ישראל אינה מצליחה להתמודד עם פשיעה ולכן שולחת חקלאים לתפוס אדמות. מה הפלא אם כך שהפשיעה החקלאית גואה על חשבון החקלאים? בעיות אכיפה יש לפתור באמצעות אכיפה ולא באמצעים עקיפים.  

לאחר הפנמת משמעות הטיעון, ברי כי במציאות הישראלית יש ערך לתפיסת שטחים באמצעות חקלאות. תפיסת שטחים כזו מתקיימת רק בשטחי חקלאות ירוקה, כזו שמגדלת פירות וירקות אך לא כאשר משתמשים בקרקע לביצים או חלב.

 

להשלמת הרפורמה

כפי שצויין לעיל לא כל הענפים נכללו בטיוטת חוק ההסדרים, אולם גם לא כל חסמי התחרות.

על פי חוק התחרות, תיאום מחירים בין יצרנים הוא עבירה פלילית המכונה “הסדר כובל”. מתאמי מחירים צפויים לעונש שעשוי להגיע עד חמש שנות מאסר. אך לא מזמן, הורשעו שני מנכ”לים ב”קרטל הלחם” ונענשו במאסר בפועל. 

הלובי החקלאי הצליח להחריג את הענף מעבירה פלילית שדינה חמש שנות מאסר ולכן סעיף 3(4) לחוק הריכוזיות מחריג את ענף החקלאות ומתיר הלכה למעשה הסדרים כובלים ותיאומי מחירים בענף.

להלן יפורטו מספר מקרי תיאום מחירים, אשר ייקרו את מחירי המזון לכלל הציבור הישראלי, בחסות הלובי החקלאי.

  • בתחילת שנת 2017 חלה ירידה במחירי הענבים, “שולחן הענבים” – הקרטל החוקי של מגדלי הענבים בתוך מועצת הצמחים התכנס לדון בירידת המחירים וכיצד למנוע אותה. על פי העולה מהפרוטוקול פעלה מועצת הצמחים בכדי לקצר את משך הייבוא על מנת לאפשר ליבול מקומי באיכות נמוכה להימכר: 

“באזור עין יהב וצופר יבול נמוך ואיכות לא טובה… מבקשת לקצר את גמר היבוא לתחילת מרץ, ולא כפי שהיה השנה עד אפריל”

בהמשך: ” סוכם: משה ראובן ואייל ייפגשו עם גלעד מסחר חוץ ויתאמו איתו את גמר תאריך היבוא”

מניעת ייבוא היא כמובן צד אחד של המטבע, הגדלת ייצוא מקטינה את היצע המוצרים בשוק המקומי ומעלה את המחירים לרווחת כולם: 

“מבקש מהשולחן לסייע ביצוא. ביצוע היצוא תרם להעלאת המחיר…”

“היצוא של הביקעה הציל את הענף מהתרסקות. מחיר התומפסון ירד ב-3 ש”ח לק”ג.”

“החלטה להמליץ לשולחן על תמיכה ביצוא בתקופת הבציר בביקעה נבעה מהערכת מצב שללא היצוא ירדו המחירים בשוק ויפגעו בצורה קשה במחירים העונה. מגדלי הביקעה השתתפו בתמיכה ביצוא. ממליצה על תמיכה ב-40 אג’ לק”ג במסגרת התקציב שיאושר ע”י השולחן.”

כלומר, מועצת הצמחים משתמשת בכסף המשולם לה על ידי משלם המיסים בכדי לייקר את מחירי התוצרת החקלאית ולסבסד מכירת תוצרת מקומית לחו”ל בכדי להשאיר את המחירים המקומיים יקרים.

  1. “שולחן תפוח” פרוטוקול מיום 19/12/2013 מספר על מדיניות יצוא תפוחים לסוריה. מחיר ק”ג תפוחים לסוריה עמד אז על 0.25$ לק”ג, נמוך מאשר מכירת תפוחים לישראל שמחירם עמד אז על 1.07$ לק”ג. כלומר, מועצת הצמחים קיבלה החלטה יזומה למכור תוצרת מקומית זול לסוריה על מנת לייקר תפוחים עבור אזרחי ישראל. 
  2. במדיניות שיטתית, הקרטל בחסות החוק דואג למנוע פירות זולים, גם בעת מחסור. בישיבה מיום 11/6/17 קובעים חברי שולחן תפוח ואגס כך: 

“יש לעשות את כל המאמצים למנוע פריצת הסכמי היבוא ללא מכס, היבוא מסכן את ענף התפוח והאגס, דורש מכל נציגי החקלאים לא לייבא ללא מכס…”

“אין לפרוץ את מסגרת המכסות ביוזמת ישראל בשום תנאי גם כאשר יש מחסור וכל יבוא מעבר למכסות יהיה במכס מלא”

מדיניות זו אכן עבדה, בדו”ח פעילות השולחן מיום 29.6.2017 נמסר דיווח אודות יישום ההחלטה: 

“לאחר שנתיים של קשיים משמעותיים בהגעה להסכמות בנושא, נפגשנו לאחרונה עם קובעי ההחלטות בנושא זה במשרד והגענו להסכמות שהתנודתיות הנורמלית ביבולים משנה לשנה אינה סיבה להגדלת מכסות היבוא ללא מכס. אם בשנה זו או אחרת אנו מספקים קצת פחות תפוחים לשוק, הכמות החסרה תושלם ע”י המכסות הפטורות ממכס לפי ההסכמים הבינלאומיים של ישראל עם השוק האירופי המשותף וארה”ב אם תהיה חסרה כמות מסויימת מעבר לזה, היא תיובא לארץ ע”י היבואנים השונים בתשלום מכס על פי החוק. האמצעי של הגדלת מכסות מעבר להסכמים הבינלאומיים ייושמו רק כאופציית חירום במקרים קיצוניים ביותר.”

  1. מניעת הייבוא אינה רק נחלתם של מגדלי התפוחים והאגסים. פרוטוקול “שולחן הקיווי” מיום 4/12/18 חושף שמדובר בתופעה רחבה בהרבה:

“יש להיזהר מלתחזק את הענף בתור קטן וייחודי… המחירים גבוהים, דבר העלול להביא לפתיחת השוק ליבוא”

  1. למעט מניעת ייבוא כחלק מהפעילות השגרתית, ישנן פעולות קרטל “רגילות”. בפרוטוקול שולחן הבננות מיום 25.6.2013 דנים החברים בחשש מפני ירידת מחירים בענף”:

“…הענף הגיע לגודל הגורם למשבר מסוים בשיווק ולירידת מחירים המחייבת מחשבה על פתרונות”

כלומר, יש יותר מידי מגדלים מבחינתם, ההיצע גדל והמחיר יורד ולכן דנים בשולחן כיצד להקטין את הענף ולהעלות שוב את המחיר:

“הדיון עסק גם באפשרות לפתרונות שונים, מקיצוץ רוחבי של 10% בשטחים נושאי הפרי, ועד הקפאת המצב הקיים למספר שנים” 

  1. בכדי למנוע ייבוא לא מסתפקים נציגי המגדלים במכסים ובמכסות ייבוא, אלא פועלים גם בשיטות של הגנות לא מכסיות. שירותי הגנת הצומח מחייבים אננסים מיובאים בהורדת עלי הכותרת. הורדת העלים פוגעת משמעותית בטריות ובאיכות הפרי. מבחינת המגדלים, לפי פרוטוקול “שולחן האננס” מיום 14.11.2018 כרגע זה מספיק בכדי למנוע תחרות: 

“העדר הכותרת בפרי המיובא מספיק לנו, אין צורך ביח”צ או פרסום”

“כל עוד המצב כפי שהוא היום, לא כדאי (להביא מומחה לשיווק). הסרת הכתר עושה את העבודה גם מבחינת הנראות וגם האיכות”.

  1. פירות הקיץ, בהם  האפרסק והנקטרינה, התייקרו השנה כיוון שהחורף לא היה מספיק קר. אלא שאם מסתכלים בפרוטוקול השולחן מיום 2.8.2017  מבינים מה קורה כשהחורף היה מספיק קר. ראשית מסכמים בשולחן את קמפיין השיווק לשנת 2017:

“מטרת הקמפיין למנוע ירידת מחיר בתחילת העונה שתשפיע על המחיר בהמשך העונה”.

באותה שנה היה “חשש” ליבול גבוה באפרסקים, מה שעלול חלילה להוריד מחירים, לכן מסכם השולחן היערכות לקמפיין שנת 2018: 

“…מטרת הקמפיין בחודשים אוגוסט-ספטמבר לאור הערכת יבולים גבוהים יש צורך בקמפיין ע”מ לשמור על רמת המחירים”

  1. במסגרת התחרות ביניהן, רשתות השיווק מעדיפות פעמים רבות להוריד את מחירי הפירות והירקות ואף להפסיד ממכירתן, על מנת למשוך קונים. מבחינת מועצת הצמחים, בישיבה מיום 24.1.18, מדובר בלא פחות מהפרת חוקית שמצריכה התערבות של הממונה על ההגבלים העסקיים. “לוסט לידר”, אפילו זה לא בסדר. בישיבת מליאת מועצת הצמחים מה-24.1.18 מציגה המועצה מלחמה ישירה נגד הצרכנים, בטקסט המדהים הבא:

“הנושא הוא: מכירת פירות וירקות ברשתות כ”לוסט לידר”, אני מבקש לבחן את הנושא מול הממונה על ההגבלים זה מצב שלא יכול להמשך. הרשתות מנצלות זאת בצורה לא הוגנת”

לשם הבהרת חריפות העניין, קרטל מועצת הצמחים מבקש לפנות לממונה על ההגבלים, בבקשה למנוע הורדת מחירים לצרכן.

לאור זאת אנו סבורים שיש להוסיף לחוק ההסדרים הצעה לביטול סעיף 3(4) לחוק התחרות הכלכלית המתיר הסדרים כובלים בענף החקלאות.

החרגות מהרפורמה

כאמור, הרפורמה מבקשת להמיר את התמיכה העקיפה בחקלאות בתמיכה ישירה. ישנן שלוש סיבות אפשריות בגינן המדינה מבקשת לתמוך בייצור מסויים:

  1. תפיסת שטחים – כאמור לעיל, מתקיימת רק בענף הצומח.
  2. איכות סביבה – גם הצדקה זו רלוונטית רק לענפי הצומח בעוד ענפי הביצים והחלב למעשה מזהמים את הסביבה.
  3. הבטחת ייצור מקומי – גם במקרה זה, בהחלט ניתן לסבסד תוצרת מקומית על מנת להבטיח את קיומה אלא שענפי הביצים והחלב, כמוצרים בעלי אורך חיי מדף קצרים, נהנים מהגנה טבעית מפני ייבוא ואינם זקוקים לתמיכה ישירה לצורך כך.

לאור זאת, אנו סבורים שאין הצדקה לסבסוד ענף הביצים כפי שמציעה הרפורמה.

 

הערות לפרק הייבוא בחוק ההסדרים

יתרונות פתיחה לייבוא

עקרון היתרון היחסי שטבע הכלכלן דיוויד ריקרדו שינה למעשה את פני הכלכלה העולמית. לפי עיקרון זה סך העושר והרווחה בעולם גדלים כאשר כל משק מתמחה בייצור היתרונות היחסיים שלו לצריכה עצמית ולייצוא, ומנגד מייבא מוצרים שאינם מהווים את היתרון היחסי שלו בייצור.

להתמחות הזו שני יתרונות מרכזיים:

הורדת מחירים – כפי שמציינת טיוטת הדו”ח שהופצה, ישראל יקרה ביחס למדינות ה- OECD  וביחס למדינות איחוד האירופי בשלל פרמטרים. פתיחת המשק לייבוא תסייע להורדת מחירים משמעותית. מחקר של מרכז טאוב מראה את הקשר בין חשיפה לייבוא לבין יוקר המחיה בישראל. המחקר בדק את מחירי המזון ספציפית בישראל והעלה שמחירם של מוצרים החשופים לייבוא ירד או לכל הפחות עלה בשיעור נמוך, בעוד שמחיר מוצרים שאינם חשופים לייבוא עלה משמעותית. 

כך ניתן גם לבחון את כלל ענפי המשק. טור דעה שפורסם באתר ‘מידה’ סקר את מדד המחירים לצרכן לשנת 2013 על פי רמת המעורבות הממשלתית בשוק. כמו שציפינו, התוצאה היתה שבשווקים בהם המדינה מעורבת לעומק ומונעת ייבוא מחירי המדד עלו משמעותית יותר משווקים בהם היא אינה מונעת ייבוא.

 

פריון עבודה – פריון עבודה הוא ערך תפוקת עובד ביחידת זמן נבחרת. הוא מושפע לרוב מאיכות העובדים והשכלתם, ממידת ההשקעה בהון ובטכנולוגיה ואיכות התשתיות במדינה. פריון העבודה בישראל נמוך ביחס למדינות ה- OECD וחמור מכך, ניתן לראות כי הפער בין ישראל למדינות המפותחות גדל:

מחקר של מרכז טאוב מראה מתאם בין פריון עבודה גבוה לענף מוטה ייצוא או ייבוא. כלומר ככל שמדובר בענף המתחרה בשוק הבינלאומי, קצב הגידול בפריון העבודה גדל. מבחינת הייצוא לא מדובר בנתונים מפתיעים, ברי שכאשר מוצר מיוצא לחו”ל זאת תוצאה של פריון עבודה גבוה בתחום זה. לגבי הייבוא, היוצא מהדברים הוא שכאשר משק נחשף לייבוא, יצרנים מקומיים רבים מתייעלים, משקיעים בהון ובטכנולוגיה, דואגים להעסיק עובדים מוכשרים יותר וכך עולה הפריון בענף עד שמאפשר להתחרות במחירים הבינלאומיים.

כדאי לציין בהקשר זה שלפי דו”ח בנק ישראל, לשנת 2016, שיפור פריון העבודה ב־1% תואם את שיפור השכר ברמה של 0.5%.

שער החליפין – שער חליפין משפיע באופן משמעותי על הכלכלה המקומית. בשנים האחרונות הודות לעצמאות האנרגטית, ישראל מייבאת פחות גז ודלק מחו”ל. אחת ההשלכות לכך היא התחזקות משמעותית של השקל. כאשר השקל מתחזק, הייבוא הופך זול יותר אולם הייצוא הופך למשתלם פחות. תעשיינים ויצואנים מבקשים לא אחת מבנק ישראל להתערב בשוק מטבע החוץ בכדי להחליש את השקל. פתיחה של השוק לייבוא תחליש את השקל באופן טבעי בזכות הגדלת הייבוא.

 

הסיבות להתנגדות לייבוא

השפעה על המאזן המסחרי – המאזן המסחרי מתאר את יחס הייצוא מול הייבוא של המשק. נהוג לשאוף למאזן חיובי, כלומר כזה שמשקף ייצוא גבוה מיבוא. אולם כפי שהראו מספר כלכלנים, ייצוא מחזק את המטבע המקומי וייבוא מחליש אותו, כך שלאורך זמן הייבוא והייצוא שווים זה לזה. מניעת ייבוא לפיכך משמעה בעקיפין מניעת ייצוא ולהיפך. 

עידוד תעסוקה – המשך הרציונל של הסעיף הקודם גוזר עידוד ייצור מקומי בכדי להגדיל את היצע המשרות במשק המקומי. אלא שמחקרים מראים שלא ניתן למצוא קשר בין הגנה על תוצרת מקומית ליצירת מקומות תעסוקה. כך מסכם דגלאס אירווין את הספרות האמפירית ביחס לקשר בין מסחר בין לאומי לסך המשרות במשק בספרו מסחר חופשי תחת אש: “האומדן הטוב ביותר לגבי ההשפעה של מסחר על סך כל המשרות במשק הוא אפס. התעסוקה הכוללת במשק פשוט אינה פונקציה של המסחר הבין־לאומי. זאת כיוון שלמעשה בעוד צריכת מוצרים מקומיים מייצרת משרות בתעשייה המקומית, היא גם מונעת משרות העוסקות בייבוא מוצרים.

מעבר מתוצרת מקומית לייבוא היא למעשה העדפת העסקה בתוצרת מקומית, שאינה בהכרח יעילה ומכניסה יותר, מאשר העסקת עובדים בייבוא מוצרים. תת טיעון לטיעון זה עוסק בענפים מסויימים המספקים תעסוקה דווקא בפריפריה. מחקר של “פורום קהלת” בחן שני ענפים כאלו: ענף הטקסטיל שהיה חסום לתחרות עד שנות התשעים של המאה הקודמת ותחילת המאה הנוכחית, וענף המזון החסום גם כיום לתחרות ברובו. ניתוח הממצאים הראה כי אין השפעות שליליות על שוק התעסוקה במקומות שהתבססו על תעשיית הטקסטיל.

כל אלו הפכו כיום את מדיניות הסחר החופשי לקונצנזוס בקרב כלכלנים מימין ומשמאל. להלן תוצאות סקר שערך פורום IGM  בקרב עשרות כלכלנים בכירים בעולם.

הרפורמה המוצעת

הרפורמה המוצעת מסירה חסמי ייבוא רוחביים במשק הישראלי על ידי התאמת התקינה המקומית לתקן הבינלאומי. על מנת להבין את הרציונל לכך יש להסתכל על התקינה מנקודת מבטו של היצרן. תקינה עשויה להשית עלויות על ייצור המוצר, ייתכן בהחלט שבצדק. ככל שמדובר בשוק גדול ועשיר יותר, התמריץ של היצרן להתאים את התקינה לשוק גדל ולהיפך. לאור זאת, יצרנים עושים מאמצים על מנת להתאים את התקינה במוצר לשוק האמריקאי או האירופי, שני שווקים גדולים ועשירים. אימוץ תקינה כזו בישראל תהפוך את ישראל לשחקנית בשוק הגלובלי, תוריד מחירים ותעלה את פריון העבודה תוך שמירה על בטיחות ובריאות הצרכנים.

אולם גם בטיוטה המוצעת נכון להכניס מספר תיקונים:

פיקוח פרלמנטרי – שינויי התקינה, בעיקר ועדת החריגים וקצב יישום הרפורמה חייבים לדווח לוועדה ממשלתית בלבד. יש להוסיף לכך דיווח לוועדה פרלמנטרית.

החרגות מיותרות – הטיוטא מחריגה מההקלות בתקינה את המוצרים הבאים:

  1. מזונות המיועדים לצריכה של תינוקות ופעוטות כולל תרכובות מזון ומזונות משלימים המסומנים בייעוד כאמור.
  2. מזון ייעודי כהגדרתו בחוק המזון.
  3. תוסף תזונה כהגדרתו בחוק המזון.
  4. בשר ומוצריו.
  5. דגים ומוצרי דגים כולל רכיכות, סרטנים ובעלי חיים מקבוצת האכינודרמים.
  6. ביצים ומוצריהן.
  7. משקאות משכרים.
  8. מכשירים אלחוטיים, למעט מכשירים אלחוטיים במסלול אישור התאמה, כמשמעותו בפקודת הטלגרף האלחוטי [נוסח חדש], התשל”ב-1972 ,שביחס לפסי התדרים שבהם הם פועלים שר התקשורת קבע תנאים השקולים לרגולציה האירופאית.
  9. אביזרים ומכשירים המשמשים במערכות גז פחמימני מעובה (גז בישול), ובכלל זה מיכלי גז, ווסתים, מונים ברזים, צנרת, מכשירים צרכי גז.

אולם איננו רואים לנכון להחריג מוצרים אלו. רציונל הרפורמה לפיו מה שבטוח עבור מדינות מפותחות אחרות בטוח גם עבורנו תקף גם לגביהם. ככל שיוחלט להותיר אותם תחת תקן ישראלי מקומי יש להעביר את הליך הבדיקה למעבדות פרטיות במקום מונופול מכון התקנים הקיים כיום.

 

כל העולם כבר שם- הגיע הזמן לבצע את הרפורמה בחקלאות

לא – אנחנו לא שונאים את החקלאות והחקלאים. אנחנו אפילו חושבים שהם חשובים למדי, אבל…

חשוב לנו להפריך כמה טענות שהלובי החקלאי משתמש בהם בשבוע האחרון כדי למנוע בכל מחיר את רפורמת החקלאות המבורכת.
השיטה בה כל מדינה שואפת להגן על הנכסים החקלאיים שלה ולהבטיח תוצרת מקומית על ידי מניעת ייבוא די עברה מהעולם. כולם כבר הבינו שסחר חופשי יעלה את רמת החיים באופן משמעותי ויוריד את יוקר המחייה, וכדי שזה יקרה צריך להפחית מכסים ולהוריד חסמי ייבוא. ובכל זאת, מדינות רוצות לתמוך בחקלאות מקומית ולכן מסבסדות אותה באופן ישיר ועל עלויות קבועות של החקלאים ולא על תשומות משתנות שיתמרצו חקלאים להשתמש במשאבים שונים.
בנוסף, הרפורמה תפתח את השוק למגוון, איכות ולמחירי התוצרת החקלאית העולמיים, ולמרות זאת טוענים בלובי החקלאי כי הביטחון התזונתי של מדינת ישראל יפגע. הטענה הזאת כבר לא רלוונטית בייחוד לאחר ששר החקלאות לשעבר טען כי רק 25% מהקלוריות שאנחנו צורכים מגיעים מגידולים מקומיים. בנוסף, הטענה הזאת הופרכה שוב ושוב בשנים האחרונות כאשר מוצרי בסיס היו חסרים בגלל מניעת ייבוא ותנחשו מה? הביטחון התזונתי שלנו נפגע. הלובי החקלאי מנסה להסיט את האש לכיוון רשתות השיווק במה שמכונה פערי שיווק, אבל הנתונים מציגים תמונה אחרת. שולי הרווח של רשתות השיווק נמוכים ועומדים עד 2.7% כמו בכל שוק תחרותי, לעומת שולי הרווח של הענף החקלאי שעומדים על 17%.
החקלאות המקומית לא עומדת לקרוס מפתיחת השוק לייבוא, ישראל מייצאת פירות הדר, תמרים, פלפלים ותפוחים ותמשיך לספק עוד הרבה מלפפונים ועגבניות לשוק המקומי. אבל אין ספק שמצב החקלאות בארץ בעשורים האחרונות מידלדל, פחות עובדים מגיעים לענף והתוצרת קטנה. דווקא הפתיחה לתחרות והפחתת הרגולציה תאפשר ליזמים חדשים להיכנס לענף ולרענן אותו.
כך שמדובר ברפורמה שתוזיל מחירים ותשנה את ענף החקלאות, אך לא תמחק אותו ולטובת הציבור כולנו, הכרחי שהיא תעבור.
לטור המלא באתר כיפה: https://bit.ly/3x8B25g