פוסטים

חוק ההסדרים 2020 – ההערות שלנו

נייר עמדה התכנית הכלכלית לשנת 2020

על העמותה

האינטרס שלנו – הלובי שלך בכנסת הינה עמותה המבוססת מימון המונים ששמה לה למטרה לייצג את הציבור הרחב בתהליכי קבלת ההחלטות אל מול קבוצות הלחץ.

ניתן לקרוא עלינו עוד: www.our-interes.com

 

מעבר לתמיכה ישירה

ראשית, אנו מברכים על היוזמה, מדובר בצעדים מבורכים להתייעלות המשק החקלאי, לעליית פריון העבודה בישראל ולהורדת יוקר המחיה. ניתן לקרוא בהרחבה על חשיבות הנושא כאן: https://our-interes.com/yoker/

בחודש יוני 2018 פרסם ארגון ה- OECD דו”ח על המדיניות הישראלי בתחום החקלאות. מהדו”ח עולה שהחקלאים הישראלים נהנים מסובסידיה ממשלתית משמעותית די קבועה. כך בעוד המדינות המפותחות צמצמו את הסובסידיה לחקלאות מרמה של 29.6% מסך הכנסות החקלאים באמצע שנות התשעים ל 18.2% בשנות העשרה של המאה ה-21, בישראל הסובסידיה נותרה די יציבה וירדה מרמה של 20.7% מסך הכנסות החקלאים לרמה של 17.3% מסך הכנסות החקלאים.

בישראל 88% מהתמיכה מגיעה ישירות לחקלאים לעומת 70% בממוצע מדינות ה – OECD. חרף הסבסוד הממשלתי, התוצרת החקלאית המקומית יקר ב-16% בממוצע מיתר המדינות המפותחות. הפער מהמדינות המפותחות בענפים אלו משמעותי מאוד.

הסיבות לכך, לפי כלכלני הארגון, נעוצות הן במדיניות מכסי המגן והחסימה לייבוא והן מהתמיכה הישירה בחקלאים. אלו יחד מביאים לכדי מצב בו 91% מהתמיכה הממשלתית בחקלאות בישראל יוצרת עיוותי שוק, קצת יותר משיעור התמיכה שגרם לעיוותי שוק לפני 20 שנה, 85%. באותה תקופה אגב, יתר מדינות הארגון הורידו בממוצע את שיעור הסובסידיות היוצרות עיוותים מרמה של 74% לרמה של 51% בלבד.

המתווה המוצע עשוי להגדיל מצד אחד את סך התמיכה הישירה החקלאות מעבר למקובל במדינות המפותחות, אולם מצד שני, הוא אכן יסייע להפחית ואולי אף לבטל את התמיכה העקיפה ולצמצם במידה ניכרת את התמיכה הישירה המעוות את השוק אן יעשה נכון. לכך נתייחס בדברים להלן:

  1. היעדר ענף החי מהחקיקה – הצעת המחליטים נוגעת לענף הצומח בלבד. בין השנים 2013-2015 התמיכה העקיפה בחקלאות הוערכה בכ- 2.6 מיליארד ₪ בממוצע לשנה. מתוכם כ 1.165 בענף החי: (439 מלש”ח בענף הבקר, 266 במוצרי החלב, 184 בבשר כבש, 183 מלש”ח בענף ההטלה ו- 76 מלש”ח בענף המדגה). מיקוד החקיקה בענף הצומח בלבד משמעו טיפול ב 55% מהיקפי התמיכה העקיפה בלבד וויתור על טיפול ב 45% מהיקפי התמיכה העקיפה. אם לא די בכך הרי שוועדת הכלכלה הביעה את מורת רוחה מחלוקת המכסות בענף ההטלה וקיצרה את הארכת מחיר המטרה לחצי שנה בלבד כך שבעוד החקיקה להלן קובעת הליכים שיסתיימו עד סוף אוקטובר 2020 לצמצום התמיכה העקיפה, הרי חודשים לאחר מכן, החל מ 1.1.2021 יהיה צורך דחוף לעסוק בענף החי. לכך יש להוסיף את טיוטת החקיקה להסדרת מועצת הדבש שפורסמה להערות הציבור בכדי להבהיר את הצורך הדחוף לטיפול גם בענפי החי.

יש לציין כי ענפי החי מטבעם דורשים פחות תמיכה ממשלתית. לענפי הפטם, החלב והבקר אין החצנות סביבתיות חיוביות, אדרבה ישנה פגיעה באיכות הסביבה. מעבר לכך, הרי שמטבע אופיים של מוצרים בעלי חיי מדף קצרים הוא שקל יותר להסתמך בהם על תוצרת מקומית.

אם בכל זאת מעוניינים לתמוך גם בענפים אלו בתמיכה ישירה, אנו מציעים לעשות זאת באמצעות אחת משלוש דרכים או בשילוב ביניהן:

  • א. פיצוי חד פעמי – כל יצרן יקבל פיצוי חד פעמי בגין הסרת ההגנות על התוצרת המקומית. הפיצוי יחושב באמצעות אמדן הפער בין המחיר ליצרן כיום למחיר בשער הנמל השוק העולמי כפול סך מכסת הייצור לאותו יצרן מהוון לאינסוף בשיטת DFC. ניתן לבצע את אותו חישוב בגין רכיב הרווח בלבד.
  • ב. ביטוח הכנסה – המדינה תבטח הכנסה ליצרנים. ניתן לחשב זאת באמצעות שני מודלים:
    1. תנאי לקבלת תשלום – סך ההכנסות בשנה הנוכחית קטן מ 70% מהממוצע האולימפי[1] בחמש השנים האחרונות. אם מתקיים התנאי הרי שהתשלום ליצרן יהיה 70% מההפרש בין תנאי לקבלת התשלום לבין ההכנסה הנוכחית. מודל זה יהיה בתוקף לחמש שנים.
    2. תנאי לקבלת תשלום – סך הרווח בשנה הנוכחית קטן מ 70% מהממוצע האולימפי בחמש השנים האחרונות. אם מתקיים התנאי הרי שהתשלום ליצרן יהיה 70% מההפרש בין תנאי לקבלת התשלום לבין הרווח הנוכחי. מודל זה יהיה בתוקף לחמש שנים.

 

  • ג. תמיכה קבועה באמצעות מכרז – שתי אפשרויות:
    1. מכרז עבור בעל חיים – בשיטה זו המדינה ממירה את מכסות הייצור במכסות תמיכה. המדינה תגדיר מכסות בעלי חיים בכל משק חי אשר יקבלו סובסידיה. המדינה תקיים מכרז על סובסידיה מינימלית עבור בעל חיים והמשקים יתחרו ביניהם במכרז עבור סובסידיה לחמש שנים כאשר בכל שנה חמישית ממכסות התמיכה ייצאו למכרז. לדוגמא: מכסת התמיכה לכל שנה בענף החלב תעמוד על 1,000 פרות. משק א’ משתתף מגיש הצעה ל-500 פרות לפי 200 שקל לפרה, משק ב’ משתתף מגיש הצעה עבור 300 פרות במחיר 300 שקלים לפרה ומשק ג’ מגיש הצעה עבור 300 פרות במחיר 400 שקלים לפרה. במצב כזה משק א’ יקבל 500X200 שקלים. משק ב’ יקבל 300X300 שקלים ומשק ג’ יזכה לשלב רק 200 פרות ויזכה לקבל 200X400 שקלים.

מכרז כזה מייצר תחרות על סובסידיה מהמדינה ויגרום ליצרנים להוריד את מחיר התמיכה בהם עד כדי אפס. במצב כזה, המדינה תוציא סכום מינימלי בגין תמיכה. ניתן להוסיף “מקדם פריפריה” כך שמשק התיישבותי יקבל יותר ממשק במרכז הארץ. כמובן שבניגוד למצב כיום, המכסות יהיו רק מכסות תמיכה ולא מכסות ייצור, הייצור יהיה חופשי וסביר להניח שהיקף הייצור המקומי יגדל.

  1. מכרז בגין ייצור – בדומה לסעיף א’, תמיכות הייצור הקיימות יומרו במכסות תמיכה בייצור חלב/ביצים וכדומה.

 

  1. סעיף 1 – בין ענפי הצומח ישנם גידולים מוטי ייצוא באופן משמעותי: סלרי, גזר, תפוח אדמה, בטטה, אבוקדו, מנגו, מנדרינה, תמרים, אשכוליות, אפרסמון, רימונים, תפוזים ולימונים. תפו”א מיוצא לאירופה באביב אך ניתן לייבא במחיר זול יותר בתקופת הסתיו. ענפים אלו אינם נזקקים לתמיכה. אלא שתמיכה רק בגידולים האחרים משמעותה מתן תמריצים לחקלאים לדבוק בגידולים בהם אין לישראל יתרון יחסי, תמיכה בדונם קרקע כפי שמוצע אמנם תומכת בענפים שאינם נזקים לתמיכה, אך מתמרצת מעבר לענפים מוטי ייצוא.
  2. סעיף 2 – יש להכניס נציג ארגוני צרכנים לצוות הקובע מהם ענפים זכאים.
  3. הגנת הצומח – דיווחי משרד החקלאות מעלים הליכים מתמשכים לקבלת אישורי ייבוא במסגרת חוק הגנת הצומח. הימשכות התהליכים נובעת פעמים רבות כיוון שמצד המדינה המייצאת ישראל אינה בראש סדרי העדיפויות לקבלת מענה לשאלות שהופנו על ידי משרד החקלאות. בנוסף הפקידות במשרד החקלאות מתקשה לבצע מעקב מול המדינות השונות. יש לשנות נהלים כך שאחריות להמצאת מסמכים ממדינת המקור תהיה על היבואן לו יש תמריץ עסקי להמצאת מסמכים אלו.

 

שיפור התחבורה הציבורית בטווח הקצר

הגודש בכבישים הפך ללא ספק לאחת הבעיות המרכזיות בישראל. מחקר של חברת ‘Samkai Global Stratgy’  מראה שבעוד שאוכלוסיית ישאל גדלה ב 35% בין השנים 2000-2016 ושטח הדרכים הסלולות עלה ב 42%, מספר כלי הרכב בכבישים עלה בכ- 77% במשך תקופה זו. למרות העליה המתמדת במספר כלי הרכב בישראל, רמת המינוע בישראל עודנה נמוכה. לפי אותו הדו”ח ישראל נמצאת במקום האחרון בין מדינות ה OECD -ברמת מינוע למשק בית ועומדת על 1.25 כלי רכב למשק בית. חרף או בגלל רמת המינוע הנמוכה, הנסועה בכלי רכב פרטי בממוצע עומדת בישראל על 17,000 ש”מ בשנה, מעל ממוצע מדינות ה- OECD. אלו חלק מהסיבות בגינן משך הזמן לפעילות היומיום השגרתית מהבית למקום העבודה וחזרה (יוממות) הוא השני באורכו בין המדינות המפותחות כפי שמתקבל מעיבוד הנתונים על ידי חברת סמקאי. חישוב שנעשה על ידי החברה מלמד שקיצור משך הזמן והבאתו לממוצע מדינות ה- OECD יחסוך למשק מידי שנה כ -12 מיליארד ₪.

גרף זמני נסיעה

גרף זמני נסיעה

למעשה אין אף מקום בעולם המערבי בו שוק התחבורה ריכוזי כמו בישראל. לרוב, תחבורה ציבורית מנוהלת על ידי הרשויות המקומיות או על ידי רשויות מטרופוליניות. בחלק מהמקומות לצד שירותים ציבוריים ישנם גם שירותים פרטיים ולכל הפחות לא ידוע על מדינה מפותחת בה חל איסור הסעת נוסעים תמורת תשלום בשוק הפרטי דוגמת האיסור בישראל. לקריאה מורחבת: https://our-interes.com/transport/

לאור הדברים הללו, אנו מברכים על הכוונה להגדיל את עצמאות השחקנים הפרטיים בתחום התחבורה, שכן להבנתנו טמונה פה הזדמנות גדולה לפתרון רבות מבעיות התחבורה בישראל.

להלן הערותינו לסעיף 1:

א. הרעיון למערכת תחבורה גמישה מבורך, אולם שתי המגבלות בסעיף זה: היצמדות לתחנות המוצא והיעד ומתן האפשרות רק למוניות שירות להפעיל מסלולים גמישים, יפגעו באופן קשה בישימות הפיילוט. הפיילוט עשוי להיכשל בשל היעדר היצע מוניות באופן שעשוי להאריך את המסלולים הגמישים יותר מידי. כמו כן, מגבלת תחנת המוצא ותחנת היעד עשויות לייקר את תעריפי הנסיעה ללא סיבה נראית לעין.

ב. אין הערות.

ג. בתנאי שוק לפיקוח מחירים ישנן שתי השלכות אפשריות. האחת, מחיר גבוה ממחיר השוק באופן שאינו משפיע כלל על המחיר בשוק. השניה, המחיר המפוקח נמוך ממחיר השוק ובכך מקטין את היצע שירותי ההסעה. תכנות נסיעה לפי ביקוש ו/או הרשמה מבוססות פעמים רבות על עליית מחירים כאשר הביקוש עולה ובכך מובילות להגדלת היצע הנהגים. פיקוח מחירים כגון זה המוצע עשוי להכשיל את הפיילוט.

דקה וחצי על שוק התחבורה

 

עידוד התחרות והפחתת יוקר המחיה של מוצרי צריכה

אנו מברכים על הכוונה להתאים את התקינה הישראלית לסטנדרטים בין לאומיים.  אנו סבורים שיש להכניס מספר תיקונים על מנת להבטיח את מימוש החקיקה:

סעיף 2

סעיף קטן ב’ – יש להוסיף נציג איגוד צרכנים לוועדה.

סעיף קטן ה’ – קיים חשש כבד כי המיפוי לא יתממש עד תום, במקרה כזה עלולים תקנים מחייבים רבים להישאר פזורים בחקיקה תחת המשרדים השונים. לכן, יש לקבוע כי כל תקן שלא נכלל במיפוי יהא בטל. ניתן לתחום זאת בפרק זמן ארוך יותר מתום שלב המיפוי. אנו ממליצים כי כל תקינה שלא תיכלל במיפוי עד סוף 2021 תהיה בטלה. במקרים חריגים ניתן לבקש את אישור ועדת הכלכלה להשאיר את התקינה קיימת ובלבד שתיכלל במיפוי ותצורף לתכנית העבודה.

סעיף קטן ו’ – על מנת לוודא התקדמות התהליך ולהפוך אותו לשקוף גם לציבור הרחב, בכל חצי שנה ידווח המנהל לוועדת הכלכלה על התקדמות התכנית. הדיווח יכלול כולל התקנים שנכללו בכל קטגוריה ואלו שבעבודה עדיין. פרוטוקולים וסיכומי ישיבות הצוות ידווחו גם הם אחת לחציון לכל הפחות לוועדת הכלכלה.

 

סעיף 5

ישראל חברה בארגון הסחר הבינלאומי (WTO) ומתוקף כך חתומה על אמנות סחר בינלאומיות. על החברות בארגון לאמץ כללים המונעים שימוש בחסמים טכניים כחסמי סחר (TBT – Agreement on Technical Barriers to Trade). ה- WTOמכיר בזכותן של המדינות החברות בארגון לתקן תקנות לצורכי הגנה על בריאות הציבור, בטיחותו או הגנה על הסביבה. הסכם TBT מעודד אימוץ סטנדרטים הבינלאומיים כאמצעי להקל על הסחר ולייצר סביבות מסחר ורגולציה ודאיות. בין ההנחיות המרכזיות בהסכם: תנאים דומים למוצרי יבוא ולתוצרת מרומית, אימוץ תקינה בינלאומית, הכרה הדדית בין
מעבדות וארגונים ושקיפות בתהליכי היבוא.

בתוך כך, ההגדרה של מוצרים רגישים ונוהל היבוא עבורם בישראל הוא ייחודי לישראל ולא תואם את התהליכים בארצות הברית ובאיחוד האירופי, בהן אין מקבילה ל”רשימת מזונות רגישים” אלא התייחסות פרטנית לקטגוריות ורשימת מזונות מדינות מוצא הנבדקות בעת הייבוא לאור היסטוריית ייבוא שלילית מהן.

החקיקה המוצעת נותנת מענה לצמצום מספר המזונות הרגישים ולשחרור קל יותר שלהם עבור יבואנים אמינים משער הנמל. הנוסח המופיע כעת לא נותן מענה לסוגיית האישור המקדים. אנו מציעים לפשט ולייעל הרגולציה גם על נושא זה,  בהתייחס למספר סוגי מזון:

מוצרים מרכיבים שונים – התאמת המדיניות לתקינה האמריקאית והאירופאית לפיה מוצרים המכילים פחות מ- 50% רכיבים מן החי אינם נזקקים לבקרה דוגמת מזון שאינו רגיש.

שימורים בעלי חמיצות נמוכה – האיחוד האירופי מטיל חובה על היבואנים להמציא מסמכי בטיחות המוצר, בארה”ב נדרש אישור מפעל ומסמכים המעידים על יעילות הטיפול התרמי. אין בקרה מעבר לכך.

איסוף נתונים – מדינת מקור או יצרן מסויים שאושר לייבוא על ידי יבואן מסויים יירשמו במערכת בכדי להקל על יבואנים אחרים לייבא מהם ללא הליך אישור מקדים חדש. מהלך כזה יסייע בעיקר ליבואנים קטנים המתקשים לעמוד מראש בדרישות התקינה לאור עלויות גבוהות, כך יגדל גם הייבוא המקביל ותגבר התחרות.

למעשה ניתן ללכת בדרך החקיקה הקיימת ולקבוע כי אישור מקדים יידרש רק על פי הקריטריונים שהועלו בסעיף א’.

[1] ממוצע ללא נקודות הקיצון בתקופה האמורה.

דרושה מהפכה בביטחון התזונתי של ישראל

פנינו לממשלת ישראל בדרישה לרפורמה בתפיסת הביטחון התזונתי של ישראל.

לכתבה המלאה של גלעד צוויק בישראלה היום: https://www.israelhayom.co.il/article/749879

 

לכבוד:

ראש הממשלה          שר החקלאות        שר הכלכלה        שר האוצר

ח”כ בנימין נתניהו       ח”כ צחי הנגבי       ח”כ אלי כהן        משה כחלון

שר הביטחון                  שר הבריאות                  שר הרווחה

ח”כ נפתלי בנט            ח”כ יעקב ליצמן           ח”כ אופיר אקוניס

 

                                   הנדון: שינוי בהול בתפיסת הביטחון התזונתי של ישראל

שלום רב,

“האינטרס שלנו – הלובי שלך בכנסת” הוא ארגון שלא למטרות רווח הממומן באמצעות מימון המונים. הארגון לקח על עצמו לשמש לובי לטובת הציבור הרחב אל מול קבוצות האינטרס השונות.[1]

בימים אלו מתמודדת ישראל עם התפרצות נגיף הקורונה. להתפרצות זו השלכות דרמטיות בכל הקשור לחיי אדם ומערכת הבריאות, לכלכלת המדינה ולביטחון התזונתי של תושבי ישראל. במסגרת ההתמודדות עם השלכות המשבר עוסקת המל”ל יחד עם משרד החקלאות בהבטחת אספקת ביצים לאזרחי ישראל.[2]

במשך שנים, ישראל פעלה במטרה להבטיח לתושביה ביטחון תזונתי בעת משבר. לפי גישה זו, כדי להבטיח אספקת מוצרי יסוד בסיסיים יש להסתמך על יצרנים מקומיים. לשם כך, הוצבו חומות מכס ורגולציה שונות המונעות ייבוא תוצרת חו”ל אלא במכסות מדודות. מעבר לכך, כדי להבטיח את פרנסתו של היצרן הבודד, הייצור המקומי בענפים אחדים ובהם ענפי החלב והביצים מבוסס על מכסות ייצור. כדי למנוע ניצול לרעה של הקרטל דה פקטו על ידי היצרנים, מונהג משטר פיקוח מחירים. כפי שיפורט להלן, צעדים אלו מונעים מישראל להעניק ביטחון תזונתי לתושביה:

  1. משטר מכסות הייצור מתכנן את משק המזון באופן ריכוזי טופ דאון. באופן כזה, אם מסיבה כלשהי יצרן מסויים נאלץ להפחית את הייצור שלו, לא יוכלו יצרנים אחרים להגדיל את הכמות המיוצרת על ידם. יתירה מכך, גם אם יותר להם לפתע להגדיל את הייצור המקומי, מרבית היצרנים לא ערוכים להגדיל ייצור בטווח זמן קצר.
  2. משטר מכסות הייבוא וחומות ההגנה על התוצרת המקומית מקטין את אפשרויות האספקה של ישראל. כאשר לא ניתן לייבא תוצרת ממדינות מסויימות, או לחילופין, לפי הביקוש בשוק, מחסור עשוי להתפתח, בוודאי בעת משבר. עיננו הרואות, דווקא במשבר הנוכחי, חרף העובדה שמעט מאוד חיטה גדלה בישראל, לא צפוי מחסור בלחם בקרוב, זאת למרות הביקוש הגדל לקמח לאור חג הפסח. כך גם בענף הבשר המסתמך על ייבוא בשיעור של כ- 61% מהשוק,[3] לא צפוי מחסור חרף עלייה בביקוש לאור החג המתקרב.
  3. מחיר מהווה ווסת להיצע וביקוש. בעת ביקוש, עליית מחירים מעודדת יצרנים וותיקים להגדיל את הכמות המיוצרת על ידם ויצרנים חדשים להיכנס לשוק. משטר פיקוח על מחירים מהווה חסם הגדל ייצור בעת הצורך.

הביטחון התזונתי של אזרחי ישראל נתון לאיומים שונים. בעת מלחמה עם שכננו מדרום עשוי הייצור על ידי משקים דרומיים להיפגע. לפי משטר מהכסות הקיים, לא יוכלו חקלאי הצפון “לפצות” על הירידה בהיצע בהגדלת ייצור מטעמם. בעת מלחמה כוללת חלילה, כושר הייצור המקומי כולו עשוי לפחות ואילו דווקא הייבוא יהיה מקור בטוח יותר לאספקת מזון וכן על זו הדרך.

משבר הקורונה מבהיר: ככל שיהיו לישראל יותר אפיקי אספקה, כך הסיכוי למחסור יפחת. המחסור הנוכחי בביצים הוא שילוב של ביקוש גובר לאור חג פסח ו”אגירה” על ידי צרכנים מחד, ומאידך ירידה משמעותית בייבוא לאור העובדה שישראל מסתמכת בעיקר על ספרד ואיטליה, שתיים מהמדינות בהן נגיף הקורונה הכה בעוצמה הרבה ביותר, כמדינות שמהן ניתן לייבא ביצים.

לו ניתן היה לייבא ביצים ממדינות נוספות, לו יכלו לולנים מקומיים להגדיל את כמות הביצים שהם מייצרים ולמכור ברשתות השיווק ולא רק בשוק השחור המשגשג בימים אלו, והסיכוי למחסור היה פוחת.

בדומה למחסור בביצים כעת, חווה המשק הישראלי מחסור חמאה מסיבות דומות. בימים אלו מפרסם משרד החקלאות תכנית להגדלת מכסות ייבוא מלפפונים ובצלים כדי למנוע מחסור אפשרי.

לאור כל זאת, ולאור המחסור המחריף בביצים בשלב זה, יש לשנות את המנגנון להבטחת ביטחון תזונתי:

  1. הקלות רגולטוריות על חקלאים בין היתר בהעסקת עובדים זרים וכדומה.
  2. ביטול המגבלות על הגדלת ההיצע – כפי שתואר לעיל, מכסות הייצור, חומות ההגנה על תוצרת מקומית ומנגנון פיקוח המחירים, כולם, מהווים חסמים על הגדלת ההיצע בשגרה ובוודאי בעת חירם ויש לבטלם.
  3. פתיחת האפשרות לייבוא ממדינות רבות ועל ידי יבואנים שונים בשגרה, בהתאם לתנאי השירות הווטרינרי.
  4. תמיכה ישירה ביצרנים מקומיים – הגדלת התמיכה הישירה בחקלאות המקומית כך שתאפשר ליצרני מזון מקומיים להתחרות בשוק הבינלאומי ובכך להבטיח את קיומה של תעשיה מקומית לעת משבר.
  5. רפורמה בהקצאת משאבי ייצור המזון ומעבר לשיטת הקצאה תחרותית.

 

העתק:

מנכ”ל משרד החקלאות, שלמה בן אליהו.

מנכ”ל משרד הכלכלה, שי רינסקי.

מנכ”ל משרד האוצר, שי באב”ד.

מנכ”ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב.

ראש המל”ל, מאיר בן שבת.

רכז חקלאות, מים ונמלים באגף תקציבים, אלי מורגנשטרן.

[1] להרחבה ניתן לקרוא באתר: https://our-interes.com/

[2] על פי פרסום בעיתון “גלובס”: https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001323369

[3] נכון לשנת 2017 – שוק בשר הבקר בישראל סיכום שנת 2017, משרד החקלאות.