פוסטים

חסכנו לציבור הרחב 2.7 מיליארד שקלים במסגרת רפורמת החקלאות

רפורמת החקלאות תוזיל את יוקר המחייה על מוצרי צריכה בסיסיים בכ- 2.7 מיליארד שקלים בשנה, ותפחית את הפערים הקיימים בין ישראל למדינות ה-OECD האחרות. יוקר המחייה בישראל נובע מחסמי התחרות השונים ובייחוד בענף המזון והמשקאות, ענף השמנים, ענפי החלב הגבינות והביצים ועוד.

הרפורמה תפתח את השוק למגוון, איכות ולמחירי התוצרת החקלאית העולמיים, בשילוב עם העובדה כי סחר חופשי מעלה את רמת החיים באופן משמעותי ומוריד את יוקר המחייה. על מנת לקיים את כל זה חייבים להפחית מכסים ולהוריד חסמי ייבוא. ובנוסף לכך, נציין כי מדינות הרוצות לתמוך בחקלאות מקומית מסבסדות אותה באופן ישיר על עלויות קבועות של החקלאים ולא על תשומות משתנות שיתמרצו חקלאים להשתמש במשאבים שונים.

הרפורמה צריכה לטפל בשלושה חסמים: 

  1. מכסות ייצור- לכל יצרן מוגדרת הכמות והמחירים בהם הוא רשאי למכור. מה שבפועל מגביל את התחרות בין היצרנים המקומיים ויוצר קרטל ייצור מקומי. כיום, רק ענפי החלב והביצים נשארו בתכנון ממשלתי אך הגבלת הייצור המקומי לבד לא אפקטיבית אם לא חוסמים את הייבוא ולכן המדינה גם ממשיכה למנוע את הייבוא באמצעות מכסי מגן.
  2. מכסי מגן- מדינת ישראל מטילה מכסי מגן שיכולים להגיע עד מאות אחוזים כשמטרתם למנוע ייבוא מוצרי מזון זולים לישראל ולחייב את הצרכן הישראלי לקנות תוצרת מקומית יקרה. גם כשהמדינה כן מחליטה לתת מכסות ייבוא בפטור ממכס, לרוב מדובר על מעט זוכים במכסות וכך נוצרת בכל מקרה ריכוזיות שמעלה את יוקר המחייה לציבור הרחב וגורפת את הרווחים מהורדת המכס לכיס היבואן.
  3. תקינה- בתחום המזון יש הרבה חובות תקינה שמקשות על ייבוא מזון לארץ. זה כולל את החוק להגנת הצומח שמגן בפועל על תוצרת מקומית מפני תחרות (ולא באמת מפני מזיקים ומחלות), ואת שירותי בריאות המזון שמונעים או מייקרים ייבוא מזון על ידי הערמת בירוקרטיה.

חוק ההסדרים אמור לטפל בשלושת החסמים האלה בנוגע לענפי הצומח והביצים על ידי מעבר מתמיכה עקיפה, דוגמת מניעת תחרות, לתמיכה ישירה הכוללת סבסוד ישיר לחקלאים. אבל החוק לא מטפל בענפי החלב והדבש ואנחנו דרשנו כי גם הם יצורפו לרפורמה.

אבל למרות שחוק ההסדרים אמור לטפל בחסמים אלה, לא די בכך כדי להשלים את הרפורמה, יש מספר דברים נוספים שדרשנו כדי שהרפורמה תושלם בעיקר בגלל שלא כל הענפים ולא כל חסמי התחרות נכללו בטיוטה. 

על פי חוק התחרות, תיאום מחירים בין יצרנים הוא עבירה פלילית המכונה “הסדר כובל”. מתאמי מחירים צפויים לעונש שיכול להגיע עד חמש שנות מאסר, אבל הלובי החקלאי הצליח להחריג את הענף מעבירה פלילית לכן החוק בעצם מתיר הסדרים כובלים ותיאומי מחירים בענף. כבר פירטנו לכם על מעשיהם של קרטל מועצת הצמחים כדי למנוע הורדת מחירים לצרכן בכל מחיר ודרשנו כי יתווסף לחוק ההסדרים גם ביטול הסעיף המתיר את ההסדרים הכובלים בענף החקלאות.

בנוסף, הרפורמה אמורה להמיר את התמיכה העקיפה בחקלאות לתמיכה ישירה. ישנן שלוש הצדקות לתמיכה ישירה של המדינה בחקלאות:

  1.     תפיסת שטחים – על מנת לצמצם את שטחי ההפקר.
  2.       איכות הסביבה – כדי ליהנות מהערכים המוספים הסביבתיים של גידולי שדה ומטעים.
  3.     סיוע לייצור מקומי.

שלוש הסיבות הללו לא תקפות לגבי ענפי הביצים והחלב שמזהמים את הסביבה, מיוצרים בשטח יחסית צר ונהנים מיתרון יחסי על פני יצרנים מחו”ל לאור אורך חיי המדף הקצר של המוצרים הללו. לאור זאת, דרשנו שלא יהיה סבסוד לענף הביצים כפי שמציעה הרפורמה.

חשוב לציין כי החקלאות המקומית לא עומדת לקרוס מפתיחת השוק לייבוא, ישראל מייצאת פירות הדר, תמרים, פלפלים ותפוחים ותמשיך לספק עוד הרבה מלפפונים ועגבניות לשוק המקומי. אבל אין ספק שמצב החקלאות בארץ בעשורים האחרונות מידלדל, פחות עובדים מגיעים לענף והתוצרת קטנה. אנחנו סוברים כי דווקא הפתיחה לתחרות והפחתת הרגולציה תאפשר ליזמים חדשים להיכנס לענף, לרענן אותו ולשפר את המצב שלו.

“פערי תיווך”- מה זה בכלל אומר ולמה החקלאים משתמשים בזה בכל מקום?

המסע של תוצרת חקלאית מתחיל אצל החקלאי, ממשיך ברשתות השיווק וההפצה שמוכרים במחיר סיטונאי לרשתות השיווק והמרכולים. “פערי התיווך” מדברים על ההבדל בין המחיר החקלאי למחיר לצרכן בסופו של דבר.
כולנו חווינו הקיץ את מחירי הפירות הגבוהים, אבל בהשוואה לשנה שעברה נראה שהמחירים הסיטונאיים עלו ב50%-350% למרות שעלויות חברות השיווק וההפצה לא השתנו ואנחנו מבינים מזה שהמחיר החקלאי הוא שעלה בצורה מופרזת.
לאור זה שפערי התיוך היא מילת המפתח בהתנגדות לרפורמת החקלאות, היינו מצפים שהנתונים יצביעו על פערים גדולים, נכון? אז זהו, שלא. נתוני מרכז המידע והמחקר של הכנסת משנת 2014 מעלים לדוגמא שפערי התיווך במכירת תפוחים עומדים על 89% בישראל לעומת 322% בארה”ב ו170% באיחוד האירופאי, במכירת עגבניות 66% בישראל לעומת 560% בארה”ב ובאיחוד האירופאי 195%.
הנתונים האלה מצביעים בעצם על פערי תיווך נמוכים ביותר בישראל ביחס לעולם. ולכן, יוקר המחייה לא נובע מפערי תיווך אלא ממגזר חקלאי לא תחרותי שלא מנצל את היתרונות היחסיים שלו ואת זה הרפורמה אמורה לפתור.

לקריאת הכתבה המלאה באתר ישראל היום: https://bit.ly/3rW09r0

תיאום המחירים בלובי החקלאי ימשיך בחסות חוק ההסדרים

תיאום מחירים בין יצרנים הוא עבירה פלילית המכונה “הסדר כובל” והעוברים עליו צפויים לעונש שיכול להגיע עד חמש שנות מאסר. אבל הלובי החקלאי שאנחנו כבר יודעים שהוא לובי חזק וגדול, הצליח להחריג את הענף מהעבירה הפלילית הזאת וכך למעשה הותרו תיאומי מחירים בענף החקלאות.
במקרים רבים ייקרו את הפירות והירקות על חשבון הציבור הרחב בחסות מועצת הצמחים. מדובר בעשרות מקרים בהם המחירים עלו על חשבוננו בתיאום שמופיע באופן ברור בפרוטוקלים.
הנה כמה החלטות של מועצת הצמחים:
רשתות השיווק מוכרות במחיר נמוך מדי- לפנות למהלך משפטי
התפוחים זולים מדי- נייצא בזול לסוריה כדי שהמחיר בישראל יהיה יקר
האננסים המיובאים זולים יותר- נוריד להם את העלים ונפגע באיכות ובטריות שלהם.
מועצת הצמחים היא קרטל בחסות החוק. חוק ההסדרים שעושה רפורמה שלמה בענף החקלאות בישראל לא מתייחס לביטול הקרטל הזה, ואנחנו דורשים להכניס לחוק ההסדרים את ביטול הקרטל בענף החקלאות.
לקריאת הכתבה באתר ישראל היום: https://www.israelhayom.co.il/business/article/3749600