פוסטים

“פערי תיווך”- מה זה בכלל אומר ולמה החקלאים משתמשים בזה בכל מקום?

המסע של תוצרת חקלאית מתחיל אצל החקלאי, ממשיך ברשתות השיווק וההפצה שמוכרים במחיר סיטונאי לרשתות השיווק והמרכולים. “פערי התיווך” מדברים על ההבדל בין המחיר החקלאי למחיר לצרכן בסופו של דבר.
כולנו חווינו הקיץ את מחירי הפירות הגבוהים, אבל בהשוואה לשנה שעברה נראה שהמחירים הסיטונאיים עלו ב50%-350% למרות שעלויות חברות השיווק וההפצה לא השתנו ואנחנו מבינים מזה שהמחיר החקלאי הוא שעלה בצורה מופרזת.
לאור זה שפערי התיוך היא מילת המפתח בהתנגדות לרפורמת החקלאות, היינו מצפים שהנתונים יצביעו על פערים גדולים, נכון? אז זהו, שלא. נתוני מרכז המידע והמחקר של הכנסת משנת 2014 מעלים לדוגמא שפערי התיווך במכירת תפוחים עומדים על 89% בישראל לעומת 322% בארה”ב ו170% באיחוד האירופאי, במכירת עגבניות 66% בישראל לעומת 560% בארה”ב ובאיחוד האירופאי 195%.
הנתונים האלה מצביעים בעצם על פערי תיווך נמוכים ביותר בישראל ביחס לעולם. ולכן, יוקר המחייה לא נובע מפערי תיווך אלא ממגזר חקלאי לא תחרותי שלא מנצל את היתרונות היחסיים שלו ואת זה הרפורמה אמורה לפתור.
לקריאת הכתבה המלאה באתר ישראל היום: https://bit.ly/3rW09r0

דו”ח מבקר מדינה

הערות לדו”ח ביקורת שנתי 71ג

פרק “הטיפול במונופולין ובריכוזיות בענף המזון”

בשבוע שעבר פורסם דו”ח מבקר המדינה 71ג וכחלק ממנו פרק “הטיפול במונופולין ובריכוזיות בענף המזון”. כעמותה הפועלת לייצג את האינטרס של הציבור הרחב אל מול קבוצות האינטרס אנו פועלים גם בענף המזון להוזלת יוקר המחיה ולפירוק הריכוזיות ממנה מרוויחים מספר מצומצם של בעלי עניין על חשבון הציבור הרחב.

להפתעתנו, נקודות חשובות הושמטו או לא הוצגו בצורה לא נכונה בדו”ח. מתוך הכרה בחשיבות הדו”ח והשפעתו על פעולות הממשלה, מצאנו לנכון כארגון להסב את תשומת לב המבקר לנקודות הללו.

  1. היעדר סקירת רווחיות החקלאים– הדו”ח סוקר את הרווחיות לאורך שרשרת הערך בענף המזון. הרווחיות הממוצעת בקרב יצרני ויבואני המזון עומדת על כ- 13% ובקרב רשתות השיווק על כ- 3.7% בלבד. המפתיע הוא שדו”ח המבקר מתעלם מהרווחיות העצומה בקרב המגזר החקלאי. על פינתוני 2019 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה,[1] סך הכנסות החקלאים עמד על 30,580 מיליון ש”ח, וסך הרווח עמד על לא פחות מ 5,168 מיליון ש”ח שהם כ- 16.9% מסך ההכנסות, פי 4 ויותר משיעור הרווחיות ברשתות השיווק וההפצה וגבוה בכ- 30% מרווחיות יצרני מזון.

 

  1. השפעת הורדת מכסים על מחירי מוצרים–למסקנת הפרק העוסק במכסים ובמכסות ייבוא: “עולה כי הפחתות מכסים ופתיחת מכסות פטורות ממכס לרוב אינן מתגלגלות ברובן לצרכן”. דומה כי דו”ח מבקר המדינה מערבב מין בשאינו מינו. לא דומה הפחתת מכסים, המאפשרת לכל היבואנים ואף ליבואנים חדשים לייבא מוצר ארצה ללא הגבלת כמות וזמן, לפתיחת מכסות ייבוא המגבילה את כמות השחקנים בשוק ומקשה על שחקנים חדשים להם עלויות גבוהות בכניסה לשוק חדד, להיכנס אליו לפרק זמן מוגבל. לא בכדי לטענת משרד האוצר שהובאה בדו”ח, מכסות ייבוא בפטור ממכס מוזילות מחירים רק אם ניתנו בהליך תחרות או אם ניתנו בהיקף גדול המשפיע על השוק.

הדברים מקבלים משנה תוקף לאור הנתונים שהוצגו בדו”ח המבקר לפיהם המכס על קיווי ודגים הופחת או בוטל ומחירם ירד בכ- 9% ובכ- 20% בהתאמה. לעומת זאת יתר המוצרים המובאים בסקירה נותרו תחת משטר מכסות וממילא ירידת המחירים, אם בכלל, היא מינורית לחלוטין.

 

  1. היעדר התייחסות למכסות ייצור– הדו”ח סוקר את השפעות חסמי הייבוא וכניסת השחקנים החדשים לענף הייצור אולם מתעלם משני שווקים, משמעותיים מאוד, בהם עדיין קיימות מכסות ייצור: ענף הלול וענף החלב. הדו”ח אף סוקר את כח הקניה של ישראל החלש ב 37% ביחס לממוצע מדינות ה OECD בענף המזון. אם כך, ודאי לא נעלם מעיני המבקר שדווקא בשני ענפים אלו יוקר מחירי המזון מגיע לשיא כאשר מחירם הריאלי גבוה בכ- 79% מממוצע מדינות ה-OECD. ישראל היא גם מהבודדות בעולם המערבי בה עדיין מתקיים תכנון של הענפים הללו. מדובר בשני ענפים בהם ישראל יקרה באופן משמעותי ביחס לעולם המערבי ושמשפיעים על ענף המזון באופן רוחבי. לראיה, כאשר המבקר סקר את החברות הגדולות בענף המזון הופיעה תנובה כחברה הגדולה ביותר עם נתח שוק של 11.7% ולאחריה שטראוס בעלת נתח שוק של 9.9%. מדובר בשתי חברות בעלות תחומי פעילות גדולים מאוד בענף החלב ותנובה גם בענף הלול.

 

  1. ייעול הליכי הגנת הצומח– בתגובה לדברי המבקר ציין משרד החקלאות כי “לא ניתן להגביל את פרק הזמן של הליך הערכת הסיכונים מאחר וההליך כרוך במידע שיש לקבל ממדינת המקור והמשרד אינו יכול לשלוט על שלב זה בהליך”. חלק ניכר מהעיכובים שצויינו בדו”ח, נגרמים כתוצאה מקשיים לא מוסברים בתקשורת בין משרד החקלאות בישראל לבין רשויות ממשל במדינות אחרות. ניכר כי הדבר נובע מחד מגודלו הקטן יחסית של המשק הישראלי ומאידך מעומס על המערכת המקומית. לאור זאת, הפתרון הפשוט הוא לדרוש רשימת אישורים ומסמכים מהיבואן ועליו תוטל האחריות להמציא את המסמכים מארץ המקור. כך יוכל משרד החקלאות לעסוק בבקרה אפקטיבית אחר המינים בגינם הוגשה בקשת ייבוא במקום בהליכי התכתבות בין המשרד לבין רשויות ממשל אחרות.

 

[1]החקלאות בישראל 2019, לוח 1. חשבון ענף החקלאות, באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.