פוסטים

פערי התיווך והשפעתם על מחיר התוצרת החקלאית לצרכן הישראלי

עמדת הלובי הציבורי “האינטרס שלנו – הלובי שלך בכנסת” ביחס לפערי התיווך והשפעתם על מחיר התוצרת החקלאית לצרכן הישראלי

 

תקציר מנהלים

  • מחירי המזון בישראל יקרים ביחס למדינות ה-  OECD באופן משמעותי. את המחיר משלמות בעיקר השכבות החלשות.

 

  • מחקרי עבר של רשות התחרות, משרדי האוצר והחקלאות ומרכז המחקר והמידע של הכנסת הראו שרווחיות רשתות השיווק אינה גבוהה באופן חריג ביחס לאירופה ארה”ב, שירקות נמכרים לעיתים במחירי הפסד ושעליית מחירי הפירות והירקות בשנים האחרונות לא לוותה בעלייה ברווחיות רשתות השיווק.

 

  • הרווחיות במקטע הייצור היא הגבוהה ביותר בשרשרת הערך ויש בה כדי לרמז על ריכוזיות במקטע.


  • הגורמים לעליית המחירים הם עלייה בתשומות החקלאות המקומית.

 

  • כל אלו מראים שפתיחה לייבוא שיתחרה במקטע הייצור יוזיל מחירים לצרכנים, יעודד התייעלות, מעבר לענפים רווחיים והשקעה בהון ובמו”פ שבתורם יעלו את פריון העבודה.

מחירי המזון בישראל

יוקר המחיה בישראל מזמן כבר אינו מנטרה בעלמא, כמעט בכל אספקט בשוק המזון ישראל יקרה באופן משמעותי ביחס למדינות אחרות כתוצאה מחסמי תחרות שונים. כך למשל נייר עמדה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת המבוסס על נתוני ארגון ה- OECD מתאר את ישראל כיקרה כמעט בכל תחום אפשרי: 

מאז פורסמו נתוני ה -OECD  גם לשנת 2017, לפיהם ישראל יקרה מאירופה ב 37% בענף המזון כולו. 

מי משלם את המחיר?

מזון הוא מוצר בסיסי, כך שככל שעולה רמת ההכנסה, ההכנסה הנוספת מממנת לרוב יותר צרכים אחרים ופחות מזון. בישראל ישנו גם מתאם די טוב בין מספר נפשות גבוה לרמת הכנסה נמוכה. מכיוון שכך, השכבות החלשות מוציאות חלק גבוה יותר מהכנסתן על מזון מאשר השכבות החזקות. כך חסמי התחרות בשוק המזון פוגעים באופן לא פרופורציונלי בשכבות החלשות. הגרף להלן לקוח ממחקר של מרכז טאוב ומראה את אחוז ההוצאה על מזון למשק בית לפי חמישוני הכנסה:

מקטעי הריכוזיות

יוקר המחיה נובע מחוסר תחרותיות המייקר מחירים לצרכן. הוועדה מתבקשת לבחון את רמת המחירים לאורך כל שרשרת הערך בכדי להעריך את תרומתו של כל מקטע ייצור ליוקר מחירי התוצרת החקלאית מענפי הצומח. להלן נסקור את רמת הרווחיות במכירת תוצרת חקלאית לכל אורך שרשרת הערך. מובן מאליו שלא ניתן להשוות את רמת הסיכון וממילא את הרווחיות בין המקטעים השונים ובכל זאת רווחיות גבוהה יותר עשויה לרמז על רמת ריכוזיות גבוהה יותר ולהיפך.

קדמו לסקירה זו מחקר של ועדת המחירים המשותפת למשרדי האוצר והחקלאות שבחן 24 מוצרים בין השנים 2015-2017 ומצא שמחירי הפירות והירקות רווחיים רק במעט ושחלק מהירקות נמכרים כ”לוסט לידר” כלומר, נמכרים במחירי הפסד בכדי למשוך לקוחות לסניפי רשתות השיווק. 

עוד מצא המחקר שרווחי הרשתות בישראל אינם שונים ואפילו מעט נמוכים ביחס לרשתות שיווק באירופה ובארה”ב.

למסקנה דומה הגיע גם מחקר אחר, קדום יותר, של מרכז המחקר והמידע של הכנסת. 

לבסוף, עם פרסום התכנית הכלכלית לשנים 2021-2022 פרסמה רשות התחרות סקירה לפיה מחירי הפירות והירקות עלו בין השנים 2017-2018 בצורה משמעותית אולם פערי התיווך לא גדלו ובחלק מהמקרים אף הצטמצמו. כלומר, לדידה של רשות התחרות מחירי הפירות והירקות בישראל התייקרו בעקבות בגלל התייקרויות במקטע הייצור עצמו.

איננו רואים טעם לחזור על דברי חכמים, לכן במקום להשוות אתפערי התיווך בארץ ובחו”ל, בחרנו לבחון את רמת הרווחיות בכל אחד מהמקטעים לאורך שרשרת הערך. 

בדיקה ממוקדת נעשתה עבור השנים 2017-2018 בהן היתה קפיצה כאמור במחירי הפירות והירקות.

מקטע הייצור – רווחיות החקלאים

לא ידוע לנו על מגדלים המדווחים את הדו”חות הכספיים שלהם באופן פומבי לציבור, לאור זאת, נישען על אמדני הלמ”ס לענף החקלאות. לפי אמדנים אלו סך התוצרת החקלאית המקומית לשנת 2020 נאמדת בכ- 31 מיליארד שקלים, כ- 18 מיליארד שקלים מתוכם הינם גידולים צמחיים.

סך ההכנסה מחקלאות נאמדת בשנה זו בכ- 13 מיליארד שקלים, כאשר 7.4 מיליארד מתוכם משולמים כמשכורות לשכירים ו- 5.6 מיליארד ₪ מתוכם מהווים רווח תפעולי של החקלאים. כלומר, רווחיות החקלאים בשנת 2020 הינה 18%. להשלמת התמונה נציין שהרווחיות בענף בשנים 2018 ו- 2019 עמדה על 17.8% ו- 17.6% בהתאמה.

מקטע השיווק וההפצה

תחום זה נחשב תחרותי ומבוזר. ראשית כיוון שחלק מרשתות השיווק הגדולות ובהן שופרסל, ויקטורי, יוחננוף ואושר עוד מחזיקים מרכזים לוגיסטיים עצמאיים המספקים תוצרת אך ורק לפעילות הקמעונאית של החברה. מעבר לכך, ישנן מספר רב של חברות שיווק והפצה בבעלות פרטית דוגמת “שיווק המאה”, “צמח שיווק תוצרת חקלאית” ועוד, חלקן בבעלות פרטית וחלקן בבעלות קיבוצים למיניהם. רק חברה ציבורית אחת אשר הדו”חות שלה מדווחים לציבור הרחב עוסקת בשיווק והפצה של תוצרת חקלאית – חברת ביכורי שדה. לפי הדו”ח הכספי של החברה לשנת 2020 החברה מעריכה את חלקה בשוק בכ- 15% מנתח השוק. הרווח התפעולי של החברה כתוצאה מפעילות שיווק והפצה של תוצרת חקלאית עמד על 32 מיליון ₪ מתוך מחזור הכנסות של 1,231 מיליון ₪, כלומר כ- 2.6% בלבד. 

רשתות השיווק

דומה שהמקטע שזכה למירב הביקורת הוא המקטע הקמעונאי, רשתות השיווק. גם במקטע זה מספר רב של שחקנים והוא מתאפיין בתחרותיות רבה, שתי אינדיקציות אפשריות לכך. האחת, בעשור האחרון קרסה אחת משלושת הרשתות הגדולות בענף, רשת מגה ולאחר מכן רשת קואופ שופ. קודם לכן, בשנת 2005 קרסה גם רשת קלאבמרקט. כל אלו הובילו את חברת מדרוג לתאר את הענף בדו”ח שלה מחודש אוקטובר 2020 כך: “ענף קמעונאות המזון בישראל מוערך על-ידי מדרוג כבעל סיכון עסקי גבוה יחסית ליתר ענפי המשק בשל תחרות גבוהה” בין היתר החברה מציינת את ירידת נתח השוק של שלוש הרשתות הגדולות מ-57% בשנת 2011 ל 41% בלבד בשנת 2019.

להלן התייחסות לנתוני הרווחיות של הרשתות הגדולות כפי שמשתקף מהדו”חות הכספיים שלהן.

חברת שופרסל מחזיקה כ- 300 סניפי מכירת מזון בפריסה ארצית. מהדו”חות הכספיים של החברה עולה שבשנת 2020 הכניסה החברה סה”כ כ- 14,371 מיליון ₪ ומתוכם הרווח עמד על 544 מיליון ₪ שהם כ- 3.8% מסך מחזור ההכנסות.

רשת רמי לוי מחזיקה ב 49 סניפים ברחבי הארץ ומפעילה עוד שניים בזכיינות. מעבר לזה פועלת החברה בתחומי הנדל”ן, התקשורת, האשראי ועוד. על פי הדו”ח הכספי לשנת 2020 מחזור ההכנסות בענף הקמעונאות בחברה עמד בשנת 2020 על 5,960 מיליון ₪ כאשר אחוז הרווח מתוך המחזור עמד על כ- 4.1% שהם 246 מיליון ₪.

הרשת הגדולה הבאה הינה רשת ‘ויקטורי’ המפעילה 59 סניפים ואשר הכנסותיה הסתכמו בשנת 2020 ב- 2,377 מיליון ₪ וסך הרווחים ב- 104 מיליון ₪ שהם 4.4% בלבד.

רשת גדולה נוספת הינה רשת יוחננוף המפעילה כ- 28 סניפים נכון לשנת 2020. הרשת חריגה באופן משמעותי ביחס לענף ומאופיינת באחוז רווחיות גבוה. על פי הדו”חות הכספיים של החברה מחזור ההכנסות שלה הסתכם ב- 3,122 מיליון ₪ כאשר רווח החברה הסתכם ב- 254 מיליון ₪ שהם 8.1% ממחזור ההכנסות.

לחברת “ביכורי שדה” ישנה גם פעילות קמעונאית לצד פעילות השיווק וההפצה. החברה מחזיקה ברשת “שוק העיר” הכוללת 16 סניפים ברחבי בארץ. על פי הדו”חות הכספיים של החברה, סך ההכנסות מפעילות קמעונאית עמדה בשנת 2020 על 497 מיליון ₪ כאשר רווחי הרשת הסתכמו ב- 19 מיליון ₪ שהם 3.8% בלבד.

להלן סיכום אחוז הרווחיות במקטעים השונים כפי שנסקרו לעיל. 

כפי שניתן לראות במקטע רשתות השיווק, למעט רשת יוחננוף, כל הרשתות הציבוריות מציגות רווחיות שנעה בין 3.8%-4.4%. במקטע ההפצה ישנה רק חברה ציבורית אחת אשר להערכתה כפי שנמסרה לציבור המשקיעים, חולשת על כ- 15% ממקטע ההפצה, כולל רשתות השיווק אשר להן מחסנים לוגיסטיים עצמאיים. שיעור הרווחיות בחברה זו עומדת על 2.6% בלבד. לא כך במקטע הייצור אשר אחוז הרווחיות בו נע בשנים האחרונות סביב 18% ובשנת 2020 אף חצה אותו. 

יש לציין, בענף החקלאות סיכונים רבים למגדל, החל מאסונות טבע, טרור חקלאי ותנודתיות בשווקי העולם. ענף החקלאות, לפחות בכל הקשור לפירות, נדרש לתכנן עצמו שנים קדימה לאור דרישות הלכתיות מצד שומרי הכשרות ולאור אורך חייו הפוריים של עץ. ייתכן שלאור מאפייני הענף אחוז רווחיות גבוהה משקף תנאי תחרות. יצויין גם שמדובר באחוז רווחיות מצרפי, סביר להניח שחקלאים גדולים המעבדים אלפי דונמים רווחיים יותר מאלו המגדלים דונמים בודדים וכן על זו הדרך.

חרף הסתייגויות אלו, כאשר בוחנים את רמות הרווחיות לאורך שרשרת הערך ניתן לשער שרמת הריכוזיות הינה הגבוהה ביותר דווקא במקטע ייצור.

 

בשנים האחרונות

כפי שצויין לעיל, מחקר של רשות התחרות, מצביע על שנת 2018 כשנה בה היתה עליית מחירים משמעותית. אכן במחירי 2010 מדד מחירי הפירות והירקות עמד בדצמבר 2017 ברמה של 105.3 ואילו בדצמבר 2018 ברמה של 118.3 עליה של 13% בשנה אחת. מגמת ההתייקרות נמשכה ובאוקטובר 2021 רמת המחירים עומדת על 125.9.

בחינה מדוקדקת יותר תראה שכמות התוצרת החקלאית גדלה בשנת 2017 ב- 0.7% ביחס לשנת 2016 עם או בלי קשר מחירי התוצרת ירדו באותה שנה ב-1.4%. מאז כמות התוצרת החקלאית קטנה ב 2.2%, 0.3% ו- 1.3% בשנים 2018, 2019 ו- 2020 בהתאמה. מחיר התוצרת אגב עלה 4.7% וב- 1.8% בשנים 2018 ו-2020 בהתאמה עם ירידה קלה של 0.1% באמצע. כך שבהחלט ניתן לראות קשר בין ירידת כמות התוצרת המקומית לעליית המחירים.

כאשר בוחנים את רכיבי עליית המחירים, בדגש על הפער בין שנת 2018 לשנת 2017 מתגלה התמונה הבאה:

  2017 2018 אחוז שינוי 
ערך התפוקה החקלאית 29,825.7 30,312.5 1.63%
תשומה לא כולל כ”א 18,675.7 18,884.5 1.12%
% תשומות מתוך המחזור 62.6% 62.3% -0.51%
כח אדם 6,832.2 7,083.4 3.68%
% כח אדם מתוך המחזור 22.9% 23.4% 2.01%
ביטוחים ופיצויים 1,016.7 959.1 -5.67%
% פיצויים מתוך המחזור 3.4% 3.2% -7.18%
רווח 5,334.5 5,303.7 -0.58%
% רווח מתוך המחזור 17.9% 17.5% -2.17%

 

מלבד העובדה שערך התפוקה החקלאית בשנה זו עלה בגלל עליית מחירים חרף קיטון בכמות המיוצרת, אנחנו רואים שחיקה ברווחיות החקלאים שנובעת משני דברים. הראשון, ירידה בתשלומי הביטוח לחקלאים על ידי חברת הביטוח הממשלתית קנט. ספק אם קיימים עוד ענפים במשק הישראלי בהם 20% מרווח היצרנים הוא למעשה ביטוח ממשלתי. בנידון דנן, ביטוח אמור לפצות בגין אבדן הכנסה ולא להוות מקור רווח, לכן ההנחה הסבירה היא שאם לא התקבלו תשלומי ביטוח הרי שסחורה לא ניזוקה אלא שווקה וייצרה רווח למגדלים. השני, עליית תשומות כח האדם. בהקשר זה יש לציין שלאורך שנת 2017 עלה שכר המינימום מ 4,825 ביולי 2016 ל- 5,300 בדצמבר 2017 כלומר עליה של כמעט 10% על פני שנה וחצי. לא מן הנמנע שהעלאת שכר המינימום נתנה את אותותיה גם בענף החקלאות.

 

סיכום

פערי התיווך בישראל במכירת תוצרת חקלאית אינם גבוהים ביחס לאירופה או ארה”ב. מחירי הפירות והירקות בישראל התייקרו למרות שרווחיות אשתות השיווק לא עלתה ואפילו ירדה במעט. לעומת זאת, מקטע הייצור הוא הרווחי ביותר לאורך שרשרת הערך ויש בו כדי לרמז על ריכוזיות. אנו גם רואים שערך התוצרת החקלאית המקומית בשנים האחרונות גדל בזמן שהכמות המיוצרת קטנה, בין היתר הודות לאחוז הרווחיות הגבוהה שאף עלה בשנה האחרונה, לשינוי במחירי התשומות המקומיות.

היוצא מדברינו הוא שהמקטע הריכוזי לאורך שרשרת הערך במכירת פירות וירקות הוא מקטע המגדלים. מחירי הפירות והירקות בישראל יקרים ועודם מתייקרים בעיקר הודות לריכוזיות במקטע הגידול ולמרות פערי תיווך נמוכים. על מנת להוזיל את יוקר המחיה דרוש טיפול שורש ביכולות הגידול של ישראל, בראש ובראשונה, חשיפה לייבוא שתחייב את הענף להתייעל, להסיט משאבים לעבר ענפים רווחיים ולהעלות את פריון העבודה.

          

כל העולם כבר שם- הגיע הזמן לבצע את הרפורמה בחקלאות

לא – אנחנו לא שונאים את החקלאות והחקלאים. אנחנו אפילו חושבים שהם חשובים למדי, אבל…

חשוב לנו להפריך כמה טענות שהלובי החקלאי משתמש בהם בשבוע האחרון כדי למנוע בכל מחיר את רפורמת החקלאות המבורכת.
השיטה בה כל מדינה שואפת להגן על הנכסים החקלאיים שלה ולהבטיח תוצרת מקומית על ידי מניעת ייבוא די עברה מהעולם. כולם כבר הבינו שסחר חופשי יעלה את רמת החיים באופן משמעותי ויוריד את יוקר המחייה, וכדי שזה יקרה צריך להפחית מכסים ולהוריד חסמי ייבוא. ובכל זאת, מדינות רוצות לתמוך בחקלאות מקומית ולכן מסבסדות אותה באופן ישיר ועל עלויות קבועות של החקלאים ולא על תשומות משתנות שיתמרצו חקלאים להשתמש במשאבים שונים.
בנוסף, הרפורמה תפתח את השוק למגוון, איכות ולמחירי התוצרת החקלאית העולמיים, ולמרות זאת טוענים בלובי החקלאי כי הביטחון התזונתי של מדינת ישראל יפגע. הטענה הזאת כבר לא רלוונטית בייחוד לאחר ששר החקלאות לשעבר טען כי רק 25% מהקלוריות שאנחנו צורכים מגיעים מגידולים מקומיים. בנוסף, הטענה הזאת הופרכה שוב ושוב בשנים האחרונות כאשר מוצרי בסיס היו חסרים בגלל מניעת ייבוא ותנחשו מה? הביטחון התזונתי שלנו נפגע. הלובי החקלאי מנסה להסיט את האש לכיוון רשתות השיווק במה שמכונה פערי שיווק, אבל הנתונים מציגים תמונה אחרת. שולי הרווח של רשתות השיווק נמוכים ועומדים עד 2.7% כמו בכל שוק תחרותי, לעומת שולי הרווח של הענף החקלאי שעומדים על 17%.
החקלאות המקומית לא עומדת לקרוס מפתיחת השוק לייבוא, ישראל מייצאת פירות הדר, תמרים, פלפלים ותפוחים ותמשיך לספק עוד הרבה מלפפונים ועגבניות לשוק המקומי. אבל אין ספק שמצב החקלאות בארץ בעשורים האחרונות מידלדל, פחות עובדים מגיעים לענף והתוצרת קטנה. דווקא הפתיחה לתחרות והפחתת הרגולציה תאפשר ליזמים חדשים להיכנס לענף ולרענן אותו.
כך שמדובר ברפורמה שתוזיל מחירים ותשנה את ענף החקלאות, אך לא תמחק אותו ולטובת הציבור כולנו, הכרחי שהיא תעבור.
לטור המלא באתר כיפה: https://bit.ly/3x8B25g