פוסטים

רגב יכולה להותיר חותם במשרד התחבורה – גם בשנה וחצי

רגב הגיעה למשרד התחבורה, משרד כבד שפרויקט שמותנע בו כעת יגיע לכדי גזירת סרט בעוד עשר שנים לפחות. אבל, בעבודה נכונה, שנה וחצי במשרד התחבורה עשויות לחקוק את שרת התחבורה בתודעה הציבורית הרבה יותר מחמש שנים במשרד התרבות.

ישנן ארבע רפורמות ששרת התחבורה רגב תוכל לעשות כדי להשאיר חותם במשרד התחבורה, גם אם כהונתה כשרה תהיה קצרה:

  1. אגרות גודש במרכזי ערים
  2. רשויות מטרופוליניות
  3. שינוי שיטת המכרזים
  4. תחבורה שיתופית

להמשך קריאה: https://bit.ly/2TZYQuD

הקפיטליזם הוא הפתרון למשבר התחבורה בישראל, לא הבעיה

תחום התחבורה מנוהל באופן כמעט מוחלט על ידי הממשלה והיא זו שבהתנהלות ריכוזית גורמת לעלייה בפקקים ובגודש •

חשיבה כלכלית קפיטליסטית, המבוססת על תמריצים, אגרות גודש, תחרות ושוק פרטי היא הפתרון לבעיית התחבורה.

 

מנכ”ל ה”האינטרס שלנו”, אלעד מלכא, בטור דעה באתר גלובס. 

להמשך קריאה: https://bit.ly/3ySw1yU

 

מתחבורה ציבורית להסעת המונים

מנכ”ל ה”אינטרס שלנו”, אלעד מלכא, בתגובה ל”נוסעים ומקטרים: על תחבורה ציבורית וייעולה” מאת מירב מורן בכתב העת “השילוח”

ישנם שני צעדים שחייבים לקרות כדי לפתור את בעיית התחבורה הציבורית בישראל: אגרות גודש וביטול האיסור על הסעה בתשלום ברכב פרטי.

“כנוסע מתמיד בתחבורה הציבורית קשה לי להתייחס בשוויון נפש למאמרה של מירב מורן שלפיו התחבורה הציבורית בישראל טובה וכי לשם ייעולה ופתרון בעיותיה נדרשות שתי פעולות בלבד: הזזת תחנות האוטובוס לקרבת הצומת והקצאת נת”צים (נתיבי תחבורה ציבורית). חוששני שבדבריה מתעלמת מורן משתי בעיות חשובות ונכבדות המאפיינות את התחבורה הציבורית בישראל…”

להמשך הקריאה: https://bit.ly/3xDIeY4

 

 

עובדי אמזון הצביעו נגד התאגדות והעובדים בישראל יכולים רק לקנא

חוקי העבודה הדרקוניים בישראל פוגעים בעובדים, במשק ובחירות.

אלעד מלכא, מייסד ומנכ”ל “האינטרס שלנו” בטור פרשנות ב”ישראל היום”

https://www.israelhayom.co.il/article/870243

הדרך לצמיחה כלכלית מתחילה בייבוא חופשי

 

התוצר המקומי אמנם צומח מהר ביחס למדינות מפותחות, בשנת 2018 למשל צמח התוצר המקומי כולו ב־3.2%, אלא שגם האוכלוסייה בישראל גדלה בקצב מהיר ביחס למדינות אחרות. התוצאה, צמיחת התוצר לנפש נמוכה מקצב הצמיחה מדינות אחרות, כך למשל ב-2018 עמד קצב צמיחת התוצר לנפש על 1.2% בלבד.

רכיב אחד המשפיע על צמיחת התוצר, רכיב שתמיד היווה את הבעיה המרכזית של ישראל אבל זה שעד היום הוסתר כיוון שהשיפור במדדים האחרים פיצה עליו – פריון העבודה. פריון העבודה מודד כמה מפיק עובד ביחידת זמן עבודה מסויימת, תהא זו שעת עבודה, יום עבודה או שנת עבודה. בישראל פריון עבודה נמוך ביחס למדינות ה-OECD ב-13% נכון לשנת 2017. הבעיה החמורה אינה רק הפריון הנמוך, אלא קצב צמיחת פריון העבודה. בין השנים 2000-2018 צמח הפריון לשעת עבודה בישראל ב 3.3% בלבד, בעוד ממוצע המדינות המפותחות הוא צמח ביותר מפי שניים – 7.35%.
שלושה רכיבים מרכזיים משפיעים על פריון העבודה: השקעה בתשתיות, השכלה והון אנושי והשקעה בטכנולוגיה.

השקעה בתשתיות חונה בעיקר לפתחה של המדינה שאכן משקיעה תקציבים גדולים בפיתוח תשתיות.

בכל הקשור לטכנולוגיה ואיכות כוח האדם, מחקר של מרכז טאוב מראה שענפים החשופים ליבוא נוטים להגיע לרמת פריון גבוהה יותר. הסיבה לכך היא הצורך להתחרות במשק העולמי שדוחפת את היזמים והחברות להשקיע בהון ולהעסיק הון אנושי איכותי, אלו יחד דוחפים את רמת הפריון כלפי מעלה.

לקריאת המאמר המלא

לחצו כאן >>

לנייר העמדה שלנו על מדיניות סחר חופשי

שחרור שוק התחבורה – הפתרון למשבר הפוליטי בישראל

טור דעה של מנכ”ל העמותה – אלעד מלכא, בעיתון הכלכלי גלובס. על התחבורה הציבורית בשבת,  וכיצד זה קשור למשבר הפוליטי שנוצר?

“ליברמן יכול להיות זה שבזכותו תהיה תחבורה בשבת. כדי להתחשב בציבור הדתי, היא לא תהיה ציבורית. כך ייפתר משבר הקמת הקואליציה”.

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר “גלובס”.

לחצו כאן >>

מתחבורה ציבורית להסעת המונים

טור דעה של  אלעד  מלכא בכתב העת “השילוח” להגות ומדיניות. בתגובה ל”נוסעים ומקטרים: על תחבורה ציבורית וייעולה” מאת מירב מורן

“כנוסע מתמיד בתחבורה הציבורית קשה לי להתייחס בשוויון נפש למאמרה של מירב מורן שלפיו התחבורה הציבורית בישראל טובה וכי לשם ייעולה ופתרון בעיותיה נדרשות שתי פעולות בלבד: הזזת תחנות האוטובוס לקרבת הצומת והקצאת נת”צים (נתיבי תחבורה ציבורית). חוששני שבדבריה מתעלמת מורן משתי בעיות חשובות ונכבדות המאפיינות את התחבורה הציבורית בישראל (תוך שהיא טוענת כי הישראלים מרבים לקטר על התחבורה הציבורית ללא הצדקה של ממש).”

לקריאת המאמר המלא.

לחצו כאן >>