לא להטלת היטל היצף על ייבוא מלט לישראל

השתלשלות העניינים

בדצמבר 2012 פרסמה הוועדה הבין משרדית לקידום התחרות בענף המלט (להלן: ועדת הרשקוביץ) את מסקנותיה, ביניהן פתיחת השוק לייבוא.

ביום 18.5.2017 החליט הממונה על היטלי הסחר לפתוח בחקירה באשר לייבוא צמנט פורטלנד אפור (מטעמי נוחות ייקרא מעתה “מלט”) מיוון ומטורקיה.

ביום 15.8.2018 הגיש הממונה את המלצתו להטיל היטל ייבוא על מלט מיוון ומטורקיה.

ביום 2.12.2018 החליטה הוועדה הנכבדה שלא להטיל היטל היצף וזאת מטעמים משקיים ומטעמי יחסי חוץ.

שבועיים לאחר מכן, בתאריך 17.12.2018 החליט שר הכלכלה להטיל היטל כמעט אפסי בשיעור 0.25% על ייבוא מלט והורה לקיים חקירה נוספת במהלך השנה הראשונה לביטול ההיטל.

בתאריך 1.1.2019 אישר שר האוצר את החלות שר הכלכלה ובתאריך 25.3.2019 אישרה אותו ועדת הכספים. ההיטל פורסם ברשומות ביום 7.4.2019.

ביום 19.4.2020 חזר הממונה על המלצתו להטיל היטל היצף.

 

עמדתנו

להלן עמדתנו ביחס להיטל זה:

תחילה יש לציין כי לפי סעיף 1.8 להחלטת הממונה, החלטה על פתיחת החקירה הנוכחית נעשתה בהסתמך על נתוני 1-6.2019 כאשר ההחלטה הקודמת על ההיטל קיבלה תוקף בתאריך 7.4.2019. מכאן שלפחות מחצית מהתקופה עליה התבסס הממונה בפתיחת החקירה אינה רלוונטית לחקירה השניה שלאחר הטלת ההיטל הקודם. החיפזון במקרה זה מעורר תמיהות ביחס למוטיבציה לקבלת ההחלטה.

לאחר מכן, חשוב לומר כי לפי תחשיבי ועדת הרשקוביץ עלות המלט מהווה 1.4% ממחיר הדירות, 1.04% ממחירי המשרדים ו- 4% ממחירי התשתיות. לעמדת רשות התחרות מחירי המלט ירדו בישראל בכ- 20% כלומר השפעתם על מחירי הדירות עומדת על כ- 0.28%. אם נקבל שעלות דירה ממוצעת בישראל עומדת על 1.5 מלש”ח הרי שמדובר בחסכון של כ – 5,000 ₪ לדירה, מעט יותר במסחר והרבה יותר בתשתיות.

בהתייחס לתורף הברים מדו”ח הממונה נציין כי:

  1. לדברי רשות התחרות, פתיחת השוק לייבוא הובילה לירידה של כ- 20% במחירי המלט בישראל, חיסכון הנאמד בכ- 350 מיליון ₪ לאזרחי ישראל.
  2. לדברי הממונה, חלקה של חברת נשר בשוק המקומי ירד מכ- 90% מנתח השוק לכ- 50% מנתח השוק. בניגוד לדברי הממונה לא מדובר בתופעה שלילית, להיפך, אחד ממאפייניו השליליים של מונופול מקומי הוא אחיזה בנתח שוק גדול המאפשר למונופול לשלוט בהיצע בשוק המקומי. חבר נשר עודנה מונופול לפי הגדרות רשות התחרות ואין סיבה של ממש להגן על מונופול על חשבון אזרחי ישראל.
  3. לו מדובר היה בשוק תחרותי, בו המחיר נקבע בהתאם להיצע ולביקוש, ניתן היה להבין את הרציונל שבהמלצת הממונה. אולם לאור העובדה שמדובר בשוק בו מונופול מקומי אוחז עדיין בלמעלה מ 50% מהשוק ובעבר אף בכ- 90% מהשוק, ובכך קובע את ההיצע ואת המחיר בשוק המקומי, סביר להניח שמניעת תחרות בינלאומית תתורגם לעליית מחירים על חשבון הצרכן הישראלי.
  4. החשש מפני מחירי היצף הוא שמא תעשיה זרה תמוטט באמצעות מחירי הפסד את השוק המקומי ובכך תהפוך למונופול בשוק זה. אולם מדו”ח הממונה עולה כי לבד מהמפעלים עליהם מבוקש להטיל היטל, ישנם מפעלים נוספים המייצאים לישראל הן מאותן ארצות מוצא – טורקיה ויוון והן ממדינות נוספות כגון ירדן וקפריסין. לאור זאת ברור כי בכל מצב שוק נתון ישררו תנאי תחרות הדוחפים יצרנים להוזיל מחירים לצרכן.
  5. הממונה קבע כי בתנאי תחרות הוגנת שיעור הרווחיות של חברת נשר צריך לעמוד על 8% רווח. שיעור הרווח של פירמה בתנאי תחרות נרבע על ידי מנגנוני ההיצע והביקוש ועל ידי יכולותיה של הפירמה להתייעל ולהתחרות בשוק. אין כל ביסוס לקביעה שרירותית זו.
  6. לטענת הממונה הירידה במחירי הייבוא נובעת מעודפי כושר יצוא זמניים. יש לציין כי מונופול נשר עצמו מייצא מפעם לפעם סחורה במחירי היצף לשטחי הרש”פ, לטענת חלק מהגורמים מחירים הנמוכים בכ- 30% ממחירם בשוק המקומי. אין מניעה מצד נשר למכור סחורה זו בישראל ולהתחרות במחירי הייבוא. לא זו בלבד אלא שככל שדבריו של הממונה נכונים אין סיבה למנוע מאזרחי ישראל את היתרונות הגלומים מעודפי כושר ייצור במדינה אחרת כפי שאיננו מונעים מאזרחי הרש”פ ליהנות מעודפי המונופול המקומי.
  7. במענה לחברת “סימנט” טוען הממונה כי הירידה בחלקה בשוק המקומי נובעת מכניסת יבואנים המייבאים הלכה למעשה מיצואנים אחרים. כלומר יש בכך בכדי לדחות את טענת הממונה לפיהם המחירים בהם מייבאת “סימנט” הם הסיבה שגרמה לירידה בנתח השוק של המונופול המקומי כי אם כניסתם של שחקנים נוספים לשוק.

 

לאור כל אלו אנו קוראים לכם שלא להטיל היטל היצף על ייבוא מלט לישראל