המסע של תוצרת חקלאית מתחיל אצל החקלאי, ממשיך ברשתות השיווק וההפצה שמוכרים במחיר סיטונאי לרשתות השיווק והמרכולים. "פערי התיווך" מדברים על ההבדל בין המחיר החקלאי למחיר לצרכן בסופו של דבר.

כולנו חווינו הקיץ את מחירי הפירות הגבוהים, אבל בהשוואה לשנה שעברה נראה שהמחירים הסיטונאיים עלו ב50%-350% למרות שעלויות חברות השיווק וההפצה לא השתנו ואנחנו מבינים מזה שהמחיר החקלאי הוא שעלה בצורה מופרזת.

לאור זה שפערי התיוך היא מילת המפתח בהתנגדות לרפורמת החקלאות, היינו מצפים שהנתונים יצביעו על פערים גדולים, נכון? אז זהו, שלא. נתוני מרכז המידע והמחקר של הכנסת משנת 2014 מעלים לדוגמא שפערי התיווך במכירת תפוחים עומדים על 89% בישראל לעומת 322% בארה"ב ו170% באיחוד האירופאי, במכירת עגבניות 66% בישראל לעומת 560% בארה"ב ובאיחוד האירופאי 195%.

הנתונים האלה מצביעים בעצם על פערי תיווך נמוכים ביותר בישראל ביחס לעולם. ולכן, יוקר המחייה לא נובע מפערי תיווך אלא ממגזר חקלאי לא תחרותי שלא מנצל את היתרונות היחסיים שלו ואת זה הרפורמה אמורה לפתור.