בעיקרון- מכון התקנים נועד להגן על ציבור הצרכנים מפני מוצרים לא בטיחותיים.
בפועל- כלי של קבוצות הלחץ ובעלי אינטרסים מסחריים למניעת ייבוא ותחרות על חשבון הציבור כולו.
רפורמת הייבוא של שרי האוצר והכלכלה מקיפה את כל הרגולטורים בממשלה ואמורה לחסוך כ-5 מיליארד ש"ח בשנה. 20% מהם (כמיליארד שקלים!) יחסכו בעקבות החלת הרפורמה על מכון התקנים שאחראי על 650 תקנים ישראלים.
ברור שיהיו לנו גם כאן מתנגדים משמעותיים, אותם אלה שלמעשה ריככו את צו קבוצות היבוא מהשנה שעברה (הניסיון הקודם לרפורמה במכון התקנים) עד שהוא איבד מהמשמעות שלו. קבלו קצת נתונים מהניסיון הקודם:
– במקום 204 תקנים שהיו אמורים לעבור לבדיקה פחות קפדנית- 102 מהתקנים הושמטו.
– תראו מופתעים כשתקראו שמכון התקנים התנגד להקלה על 161 תקנים, התאחדות התעשיינים על 81 תקנים ומשרד הבריאות על 47 תקנים.
– בפועל, מתוך 102 תקנים שהוסרו מהצו, כמעט 95%, הוסרו לבקשת התאחדות התעשיינים ומכון התקנים.
– החפיפה בין דרישות הגופים היתה של 78% מהתקנים, מה שמדגים לנו באופן ברור על הקשר בין ההתאחדות התעשיינים למכון התקנים.
מכל זה, אתם כבר בטח מבינים שמכון התקנים לא עובד בשביל הציבור הרחב אלא בשביל אלה שמרוויחים על גבינו כסף. ושמן הסתם אם נשאיר את זה בידיים שלהם, גם הפעם הרפורמה לא תעבור והמשק כולו ימשיך לשלם את המחיר היקר של זה.
לקריאת הטור המלא באתר גלובס: https://bit.ly/2TKWqzQ