התוצר המקומי אמנם צומח מהר ביחס למדינות מפותחות, בשנת 2018 למשל צמח התוצר המקומי כולו ב־3.2%, אלא שגם האוכלוסייה בישראל גדלה בקצב מהיר ביחס למדינות אחרות. התוצאה, צמיחת התוצר לנפש נמוכה מקצב הצמיחה מדינות אחרות, כך למשל ב-2018 עמד קצב צמיחת התוצר לנפש על 1.2% בלבד.
רכיב אחד המשפיע על צמיחת התוצר, רכיב שתמיד היווה את הבעיה המרכזית של ישראל אבל זה שעד היום הוסתר כיוון שהשיפור במדדים האחרים פיצה עליו – פריון העבודה. פריון העבודה מודד כמה מפיק עובד ביחידת זמן עבודה מסויימת, תהא זו שעת עבודה, יום עבודה או שנת עבודה. בישראל פריון עבודה נמוך ביחס למדינות ה-OECD ב-13% נכון לשנת 2017. הבעיה החמורה אינה רק הפריון הנמוך, אלא קצב צמיחת פריון העבודה. בין השנים 2000-2018 צמח הפריון לשעת עבודה בישראל ב 3.3% בלבד, בעוד ממוצע המדינות המפותחות הוא צמח ביותר מפי שניים – 7.35%.
שלושה רכיבים מרכזיים משפיעים על פריון העבודה: השקעה בתשתיות, השכלה והון אנושי והשקעה בטכנולוגיה.
השקעה בתשתיות חונה בעיקר לפתחה של המדינה שאכן משקיעה תקציבים גדולים בפיתוח תשתיות.
בכל הקשור לטכנולוגיה ואיכות כוח האדם, מחקר של מרכז טאוב מראה שענפים החשופים ליבוא נוטים להגיע לרמת פריון גבוהה יותר. הסיבה לכך היא הצורך להתחרות במשק העולמי שדוחפת את היזמים והחברות להשקיע בהון ולהעסיק הון אנושי איכותי, אלו יחד דוחפים את רמת הפריון כלפי מעלה.
לקריאת המאמר המלא
