למרות המשבר הכלכלי העולמי שגרם לפיטורי מאות אלפי עובדים ולעשרות אלפי עסקים לקרוס או להיות מושבתים, ההסתדרות סירבה להכיר בכך שגם הם חלק מהעם הזה. למרות שהמגזר הפרטי קוצץ בענק, ההסתדרות סירבה לקיצוץ של אפילו שקל אחד במרוויחים הגדולים במגזר הציבורי ובפנסיות התקציביות. הם סירבו להסכים לגמישות תעסוקתית מינימלית במעבר בין תפקידים ובפיטורים, הם סירבו לצמצם תקנים במגזר הציבורי ולשינוי מודל התגמול והשכר כך שיעדיף כישורים על ותק.
הממשלה יזמה קיצוץ קטן שהיה אמור להקל מעט על השיעבוד של הציבור הרחב בעשרות השנים הקרובות ולא התכוונה לזרוק את כל האחריות על הציבור. ההסתדרות בתגובה איימה להשבית את כל המשק עד שיענו כל הדרישות שלה.
יחד עם ארגונים נוספים תומכי חירות, תאים מ-4 מפלגות (הליכוד, יש עתיד, מרצ, ימינה), ארגוני מגזר שלישי, השולמנים ופעילים ליברליים נוספים יזמנו את ההפגנה הגדולה ביותר מול ההסתדרות.
נלחמנו כדי לתמוך בקיצוץ, דרשנו רפורמת עומק במגזר הציבורי ורצינו להגיד להסתדרות שלחלקים גדלים והולכים בציבור הרחב נמאס מההתנהלות המאפיונרית שלהם. לראשונה, הגיעו מאות מפגינים שאמרו לוועדים- יש השלכות ציבוריות לחזירות. תמו הימים בהם הציבור, מתוך חוסר מודעות והבנה, קיבל בסלחנות כל מהלך של ההסתדרות. ההסתדרות חייבת לדעת שמהלכים גזלניים שלה ייענו בזעם הולך וגובר, זעם שיש לו גם השלכות פוליטיות.
