תקציר מנהלים: 

נייר העמדה עוסק בשלושה נושאים: אוטונומיה למנהלים, שינוי מודל העסקת מורים והתאמת לוח החופשות של בתי הספר ללוח החופשות של כלל המשק. 

• אוטונומיה למנהלים: 

– מערכת החינוך כושלת בשלושת תפקידיה: הקניית ידע, הקניית ערכים והקניית מסגרת. הסיבה לכך היא עודף ריכוזיות במערכת.

– הקניית הידע, ההשכלה, נמדדת בעיקר בשלושה תחומים בעזרת מבחני פיז"ה בינלאומיים. ישראל נמצאת בחלק התחתון של מדינות ה-OECD ובעלת הפערים הגדולים ביותר בין המצטיינים למתקשים.

– תקציב משרד החינוך גדל ב-25 השנים האחרונות פי 2.25 ומהווה 15% מתקציב המדינה, באותו פרק זמן לא נצפה שינוי במדדי החינוך.  לכן, קשה לצפות שהגדלת תקציב החינוך תסייע לשיפור הקניית הידע בבתי הספר.

– ארגון ה-OECD מצא מתאם בין מידת הביזוריות בקבלת ההחלטות והאוטונומיה שיש למנהלים לבין הצלחה במבחני פיז"ה. לפי המדדים, ישראל נמצאת בין חמש המדינות הריכוזיות בעולם.

– על משרד החינוך לבזר סמכויות למנהלי בתי הספר כך שיוכלו לקבוע את סל הערכים אליו יחונכו התלמידים ועצמאות בקביעת תכניות הלימודים והפדגוגיה בבתי הספר.

– מצד שני יש לאפשר להורים בחירה בין בתי הספר שיתחרו ביניהם, כך מערכת החינוך תוכל ליצור מנעד של בתי ספר שייצרו מגוון תפיסות עולם בהתאם לדרישת ההורים.

• שינוי מודל העסקת מורים:

– לפי מחקרים רבים, אחד הפרמטרים המשמעותיים ביותר להצלחת מערכת החינוך הוא איכות ההוראה. המודל המיטבי לפי מחקרים הוא גיוס כח אדם איכותי, שכר התחלתי גבוה ומשקל נמוך לוותק כפרמטר לעליית השכר.

– בישראל המצב בדיוק הפוך. השכר ההתחלתי נמוך ועולה עם הוותק ללא תלות ביכולות, בכישורים ובביצועי המורים בפועל, נוסף כמובן על מנגנון קביעות אגרסיבי. כתוצאה, למורים אין תמריץ להשתפר בעבודתם, שכרם יעלה עם השנים אף אם יהיו מורים גרועים הנהנים גם מקביעות במערכת. לא פלא, שמורי ישראל מקבלים ציון נמוך יחסית ליתר המדינות במבחני פיאא"ק הבודקים את איכות ההוראה.

– הפתרון לכך נעוץ בשינוי מודל העסקת המורים כך ששכרו של מורה מתחיל יגדל, ניתן יהיה להעלות את שכר המורים בהתאם לביצועים ויכולותיהם ומצד שני תהיה גם אפשרות לפטר מורים שאינם עושים עבודתם נאמנה.

• התאמת לוח החופשות של בתי הספר ללוח החופשות במשק:

– במערכת החינוך היסודית קיימים כ-76 ימי חופשה בשנה, כאשר רק כ-9 מהם חופפים לימי השבתון של כלל המשק.

– חוסר התיאום בין לוח החופשות במערכת החינוך לזה של כלל המשק גורם לעול כלכלי כבד על משפחות ובייחוד על הורים צעירים, הנדרשים למצוא מסגרת חלופית לכשלושה חודשי חופשה בשנה.

– הפער בין ימי החופשה של ההורים והתלמידים בישראל הוא מהגדולים ביותר במערב. אך חופשת הקיץ אינה חריגה ביחס לעולם לעומת מספר ימי החופשה במהלך השנה אשר גדולים משמעותית לעומת שאר העולם. כך גם מספר ימי החופש הקבועים על פי חוק, הוא מהנמוכים בעולם.

– בשנים האחרונות יזם משרד החינוך את "בתי הספר של החופשים" כדי לאפשר להורים לעבוד בחופשות, אך זהו פתרון חלקי עבור החופשות הארוכות בלבד, באיכות מינימאלית ובעלות גבוהה.

– הצעתנו לפתרון הבעיה היא קיצור שבוע הלימודים לחמישה ימים והוספת ימי לימודים במקום ימי חופשה בתמורה.

נייר עמדה- רפורמה במערכת החינוך

מערכת החינוך ממלאת שלוש פונקציות שונות עבור הורים ותלמידים. ראשית הקניית ידע והשכלה לתלמידי מערכת החינוך. שנית, הקניית ערכים וחינוך למידות טובות. שלישית הקניית מסגרת בגילאים המבוגרים יותר, פונקציה שבגילאים נמוכים יותר מוגדרת כשמטרפות עבור ההורים הנמצאים בשוק העבודה. 

בנייר העמדה נטען כי מערכת החינוך הישראלית כושלת בשלושת התפקידים הללו בשל עודף ריכוזיות במערכת ונראה כיצד העברת סמכויות לבתי הספר ולרשויות המקומיות בעולם שיפרה את ביצועי מערכות החינוך.

אוטונומיה למנהלים

הקניית ידע

הקניית הידע הוא מתפקידיה הבסיסיים של מערכת החינוך. ילדים מעבירים חלקים עיקריים משעות הפעילות שלהם בבית הספר במגוון שיעורים שנועדו להקנות ידע. שיעורים אלו אמורים לקדם את הפיכתו של התלמיד לאזרח פעיל בעל מידות טובות יחד עם הקניית ידע לקראת רכישת השכלה והשתלבות בשוק העבודה. כאשר ההשכלה נמדדת בעיקר בשלושה תחומים: הבנת הנקרא, מתמטיקה ומדעים. שלושה תחומים שהאוריינות בהם נמדדת במבחני פיז"ה הבינלאומיים.

לפי סקירת ראמ"ה בשלושת הפרמטרים הללו ישראל נמצאת בחלק התחתון של מדינות ה OECD. יתירה מזו, בעוד ציונם של התלמידים המצטיינים והאמצעיים משתפרים אט אט, התלמידים בעלי הציונים נמוכים נותרים מאחור. כלומר לא די שציונה של ישראל מתחת לממוצע, הפערים בין המצטיינים ביותר למתקשים ביותר הם הגבוהים ביותר ביחס למדינות ה-OECD וממשיכים להתרחב.

(להרחבה ניתן לעיין בנספח א'- סקירה תמציתית של ישראל במדדי פיז"ה.)

למרות טענות חוזרות ונשנות, נתוני התקציב הפתוח מראים את הגידול בתקציב החינוך בכל פרמטר בשנים האחרונות. התקציב הכולל גדל פי 3.7 ב- 25 השנים האחרונות, מ- 18.7 מיליארד שקלים לפני 25 שנים  ל-70 מיליארד בשנת 2022, בערכים ריאליים הגידול הוא פי 2.25 . גם כאשר בודקים את התקציב הריאלי פר תושב ניתן לראות עליה של 44% מרמה של 4,726 ₪ פר תושב לרמה של 6,800 שקלים פר תושב. כיום תקציב משרד החינוך נמוך אך ב- 1.8 מיליארד שקלים מתקציב הביטחון והוא מהווה 15% מתקציב המדינה ו- 5% מהתוצר הכללי. כך שקשה לטעון שמחסור בתקציבים הוא מקור הבעיה במשרד החינוך, על מנת לשפר את החינוך בישראל דרושה רפורמה מבנית.

ארגון הOECD מצא מתאם בין מידת הביזוריות בקבלת ההחלטות והאוטונומיה שיש למנהלים, לבין הצלחה במבחני פיז"ה. לפי מדדי הארגון המבוססים על שאלונים, ישראל הינה המדינה הריכוזית ביותר בחינוך למעט פורטוגל, טורקיה, מקסיקו ולוקסמבורג . בעוד אצלנו 69% מהחלטות ארגון ההוראה, ניהול כוח האדם, הפדגוגיה, הקוריקולום וניהול המשאבים מתקבלות ברמת השלטון המרכזי, בממוצע מדינות ה-OECD השיעור עומד על 35%, כמעט חצי מכך. בקצה השני, בישראל רק 19% מההחלטות מתקבלות ברמת בית הספר, לעומת 34% בממוצע מדינות ה-OECD.  במצב כזה קל להבין את רמת ההישגים הנמוכה היחסית של תלמידי ישראל.

הקניית ערכים

להקניית ערכים יש מאפיין דומה להקניית ידע אך הוא גם שונה ממנו בצורה מהותית. כמו הקניית ידע, הקניית ערכים מצריכה פדגוגיה איכותית ויכולות הוראה גבוהות. באשר למאפיין זה ניתן לשער שמערכת שתהיה טובה בהקניית ידע תהיה טובה גם כן בהקניית ערכים.

אולם בשונה מהקניית ידע אותה ניתן למדוד בסטנדרטים מקובלים אוניברסליים, ערכים משתנים בין משפחה למשפחה ובין קהילה לקהילה. עולם הערכים המצופה מבתי הספר בחינוך הדתי אינו כעולם הערכי המצופה מבתי הספר בחינוך החילוני. כאשר גם בתוך המגזרים הללו קיימת שונות גבוהה בין משפחות וקהילות שונות. מקומו של התנ"ך, לדוגמה, בסדר היום הלימודי וגישת לימוד התנ"ך בין השמרנית הקלאסית למחקרית מודרנית הוא נושא שלא ניתן להחיל בו אמת מידה אחידה על כל בתי הספר. כיום, מתקיים מאבק בין המחנות השונים, כאשר כל מחנה מעוניין לקדם את עולם הערכים שהוא מאמין בו עבור כלל התלמידים במערכת החינוך.

כאשר למנהלים תהיה עצמאות לקביעת הערכים אשר יוקנו לתלמידים, ולא פחות חשוב, להורים תתאפשר הבחירה בין בתי הספר, תוכל מערכת החינוך ליצור מנעד בתי ספר אשר ייצגו מגוון תפיסות עולם בהתאם לדרישות ההורים.

אוטונומיה ובחירה במערכת החינוך

מערכת החינוך בישראל בנויה ללא תמריץ תחרותי בין מעניקי שירותי חינוך למיניהם. מצד אחד למנהלי בתי ספר אין עצמאות בקביעת עולם הערכים הבית ספרי, הפדגוגיה בבית הספר, העסקת מורים והשקעת תקציבים כפי שנראה לו לנכון. ומן העבר השני, במקרים רבים אין להורים אפשרות בחירה בין בתי הספר השונים והם למעשה לקוחות שבויים של בית הספר הנמצא באזור הרישום שלהם.

המגבלות על שני הצדדים הללו, צד ההיצע וצד הביקוש, והשפעתם על הישגי מערכת החינוך יפורטו להלן:

מגבלות צד ההיצע:

1. קביעת תכנית הלימודים נקבעת במלואה על ידי משרד החינוך.
2. מדידת תשומות – משרד החינוך דורש מבית הספר להשקיע מספר שעות מסויים בכל מקצוע.
3. תקציב ההוראה נקבע על ידי משרד החינוך באמצעות "שעות תקן" המתקצבות שעות הוראה בכל נושא בהתאם לגודל הכיתות ולדרישות משרד החינוך להשקעת שעות לימוד בכל מקצוע.
4. מנהל אינו חופשי לגמרי על מנת לקבוע אילו מורים להעסיק ובאיזה היקף.
5. לא ניתן לפתוח בית ספר מוכר חדש ולהגדיל את ההיצע.

מגבלות על צד הביקוש:

1. פתיחת אזורי רישום – הורים יוכלו לבחור את בתי הספר אליהם יירשמו את ילדיהם. בתי ספר יחוייבו על ידי הרשויות המקומיות לקבל אחוז תלמידים מסויים על אף שאינם מעוניינים בכך על מנת למנוע סגרגציה.
2. רשויות מקומיות יקיימו סקרי שביעות רצון הורים ותלמידים, יפרסמו ציונים בתי ספריים במקצועות שונים וימדדו את האקלים הבית ספרי על מנת להעניק מידע להורים בבואם לבחור את בתי הספר.

האצלת סמכויות אלו מוגדרת בקיצור "אוטונומיה". ארגון ה- OECD מצא מתאם בין מידת האוטונומיה שיש לבית הספר בתהליכי קבלת החלטות להצלחה במבחני פיז"ה. שורת מחקרים אחרת מצאה קשר בין אוטונומיה של בתי ספר לשיפור בהצלחה בהישגים שהתלמידים השיגו. כך גם במקרה של מודל הצ'רטר סקולס האמריקאי המרוויחים העיקריים היו דווקא השכבות החלשות. יצויין כי כמעט כל המחקרים הללו סובלים מביקורת לפיה לצד הענקת האוטונומיה נעשו צעדים נוספים, כך שלא ניתן לבודד את השפעתם של אותם הצעדים, אולם הצד השווה הוא שבכולם קיימת הענקת האוטונומיה למנהלי בתי הספר.

להלן הצעתנו לפי הסעיפים המפורטים לעיל:

1. משרד החינוך יהיה אמון על בחינות סוף במספר מקצועות מצומצם הכולל מתמטיקה, אנגלית, היסטוריה של עם ישראל, אזרחות ועברית. היתר יהיה נתון לשיקול דעת בית הספר.
2. משרד החינוך יתמקד באמידת תפוקות במקצועות המדוברים, משובים מהתלמידים, סקרי שביעות רצון בקרב ההורים וכן על זו הדרך.
3. יינתנו תקציבי ניהול עצמי לבתי ספר לצורכי מימון שעות הוראה לפי מספר התלמידים בבית הספר ומדדים סוציו-אקונומיים.
4. למנהלי בתי ספר תינתן הסמכות לקבוע האם יעסיקו מורה מסויים או לא.
5. יתקיימו שורת הקלות על תהליך הקמת בתי ספר חדשים.

שינוי מודל העסקת מורים

איכות ההוראה

אולם ביזוריות בקבלת ההחלטות ובחירת הורים אינן חזות הכל. לפי מחקרים רבים, אחד הפרמטרים המשמעותיים ביותר להצלחת מערכת החינוך הוא איכות ההוראה. כך לדוגמה נמצא שצמד תלמידים עשוי לפתח פער של 50% בידיעות שלהם בהתאם לאיכות ההוראה. מחקר אחר הראה שתלמידים למורים איכותיים יותר רכשו השכלה אקדמית בשיעור גבוה יותר והשתכרו הכנסה גבוהה יותר. לסיכום, דו"ח של חברת מקינזי הגיע למסקנה כי "כמעט כל מערכות החינוך הטובות ביותר עושות שני דברים: מפתחות מנגנונים יעילים לבחירת מורים ולהכשרתם ומשלמות משכורות התחלתיות טובות". התיאור הזה הוא בדיוק הפוך מהמצב בישראל.

על פי דו"ח הממונה על השכר במשרד האוצר, מורה מתחיל משתכר 5,287 שקלים בממוצע, סכום הנמוך משכר המינימום במשק. לו היה עובד במשרה מלאה שכרו היה 8,474 שקלים בממוצע. על פני קריירה שלמה שכרו יגדל פי 3.7 כאשר שכר המורים הממוצע עומד על 13,880 שקלים למשרה מלאה ו-12,200 שקלים בלבד למורה בממוצע. שכר המורים הממוצע גבוה מהשכר בשוק אולם השכר ההתחלתי נמוך מאוד. כתוצאה מכך אנו עדים לנשירה משמעותית של מורים בראשית דרכם. אם לא די בכך הרי שמנגנון שיפור השכר של המורים מורכב בעיקר מוותק ומגמולי שכר תלויי השתלמות ומנותק לחלוטין מביצועיהם. אם מוסיפים לכך את מנגנון הקביעות המונע פיטורי מורים למורים אין כמעט תמריץ להשתפר ולהיות טובים יותר ככל שהזמן מתקדם. מורה שייעשה פחות ופחות טוב לאורך שנים ימשיך לראות עליה בשכרו.

באופן לא מפתיע אם כן, מורי ישראל מקבלים ציון נמוך יחסית ליתר המדינות במבחני פיאא"ק הבודקים את איכות ההוראה. יש לציין כי נמצא מתאם טוב בין איכות ההוראה להצלחת תלמידים במבחני פיז"ה. ניתוח של בנק ישראל מראה שאחוז לומדי ההוראה יורד עם העליה בעשירונים הכלכליים ולמעשה מאשש את התיזה לפיה כח האדם המגיע למקצוע ההוראה נוטה יותר להגיע מרקע סוציואקונומי נמוך.

הפתרון לפיכך נעוץ בשינוי מודל העסקת המורים כך ששכרו של מורה מתחיל יגדל, ניתן יהיה להעלות את שכר המורים בהתאם לביצועים ויכולותיהם ומצד שני תהיה גם אפשרות לפטר מורים שאינם עושים עבודתם נאמנה. 

מודל פיטורי מורים תלוי מאוד ברצונו הטוב של משרד החינוך. אנו מציעים מודל מונחה פוזיציה כפי שנהוג לכנותו, מודל המבוסס על מחקר של פורום קהלת בנושא:

1. העסקת המורים תיעשה על ידי רשתות החינוך או על ידי הרשויות המקומיות, כפי שנעשה בחינוך העל יסודי כיום.
2. מנהלים יהיו אחראיים על גיוס כח האדם מחד ועל סיום העסקתו מאידך. יש לאפשר למנהל בית ספר לפטר עד 10% מכח האדם מידי שנה.
3. יועצם משקלם הכספי של תפקידים בעלי אחריות בבתי הספר.
4. למנהל תינתן האפשרות להגדיל את שכרו של מורה בהתאם לשיקול דעתו בהינתן תקציב גמיש קיים שיוחזק על ידו.
5. שכר מורים המתחילים יעלה ומשקל הוותק בעליית השכר ירד.
6. כאשר שני הצדדים מעוניינים בכך, יועסקו המורים בחוזה אישי מול הרשתות/הרשויות המקומיות.

התאמת לוח החופשות במערכת החינוך לכלל המשק

במערכת החינוך היסודית קיימים כ-76 ימי חופשה בשנה, כאשר רק כ-9 מהם חופפים לימי השבתון של כלל המשק (ראש השנה, יום כיפור, סוכות, פסח, יום העצמאות ושבועות). בנוסף, מערכת החינוך בחופשה גם בחול המועד סוכות ופסח, שלושה ימי "איסרו חג", שישה ימים בחנוכה, שלושה ימים בפורים, שישה ימים לפני פסח, ל"ג בעומר וחודשיים בחופש הגדול.

חוסר התיאום בין לוח החופשות במערכת החינוך לזה של כלל המשק גורם לעול כלכלי כבד על משפחות ובייחוד על הורים צעירים, הנדרשים למצוא מסגרת חלופית לילדיהם לכמעט שלושה חודשי חופשה בשנה. לכ-28% ממשקי הבית בישראל יש ילדים בגילאי 3-11 (לא כולל את משפחות עובדי ההוראה). גם הורים שמנצלים את ימי החופשה שהם זכאים להם, בהם רק חמישה ימי חופשה חופפים, נותרים עם פער של כ-47 ימים ללא מסגרת.

מחקר שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת מצא כי הפער בין ימי החופשה של ההורים והתלמידים בישראל הוא מהגדולים ביותר במערב. חופשת הקיץ אינה שונה מבשאר המדינות, אך ימי החופש במהלך השנה גדולים יותר. [1]  לכך יש שתי תוצאות: 1. פגיעה בילדים, בייחוד מרקע סוציו-אקונומי נמוך הנותרים ללא השגחת מבוגר או מסגרת חלופית הולמת במשך ימים רבים. 2. עלויות כבדות להורים בצורת בייביסיטר, קייטנות או אובדן הכנסה. הפגיעה בפריון ובתוצר של המשק מוערכת על ידי בנק ישראל בכ-120-160 מיליון שקלים לכל יום של חופשה. [2]

בפירוט בטבלה הנ"ל ניתן לראות את הפער בין ימי החופשה במערכת החינוך העולמית לעומת ימי השבתון של המשק: [3]

ניתן לראות כי חופשת הקיץ של מערכת החינוך בישראל אינה חריגה ביחס לשאר העולם, אך מספר ימי החופשה במהלך השנה גדולים משמעותית לעומתם. ונוסף על כך, גם מספר ימי החופשה הקבועים על פי חוק, עשרה ימים לעובדים בשנתם הראשונה, הוא מהנמוכים במדינות שנבדקו. 

בשנים האחרונות יזם משרד החינוך את "בתי הספר של החופשים" כדי לאפשר להורים לעבוד בחופשות, אך זהו פתרון חלקי עבור החופשות הארוכות בלבד, באיכות מינימאלית ובעלות גבוהה. מסגרות אלו פועלות עד השעה 13:00 בלבד ומיועדות רק לתלמידי כיתות א'-ג'. הכללת כל גילאי 3-11 בתכנית תגדיל את ההוצאה המוערכת ל-1.5 מיליארד שקלים בשנה והארכת מספר השעות בכל יום תוסיף על כך אף יותר. בנוסף, הקייטנות לא משתוות לרמת המסגרת הבית ספרית הרגילה וערכן החינוכי והלימודי מוטל בספק. ניתן להשתמש בפיתרון זה בנוסף לסנכרון לוח החופשות, אך לא במקומו.

טענת ארגון המורים כי הבעיה היא מחסור בימי חופש של ההורים ולא ריבוי ימי החופש במערכת החינוך הופרכה. מספר ימי החופשה המינימאלי המחוייב בחוק הינו 12 ימים ובממוצע 17 ימים לכל עובד. תוספת של 2-4 ימי חופש לכל עובד לא תגשר על פער של כמעט חודשיים. בנוסף, לא יכול להיות שהורים חייבים לממש את ימי החופש שלהם כאשר ילדיהם אינם במסגרות והם אינם יכולים להיות גמישים בהחלטותיהם.

הפיתרון לסוגיה זו חייב להיות קיצור שבוע הלימודים והוספת ימי למידה על חשבון ימי החופשה.

הפתרון לדעתנו נעוץ בסנכרון שבוע העבודה עם שבוע הלימודים במערכת החינוך. מתוך כל מדינות המערב, רק בישראל לומדים שישה ימים בשבוע לעומת חמישה ימי עבודה של ההורים. מעבר לשבוע לימודים של חמישה ימים תוך ביטול הלימודים בימי שישי יסיט כ-37 ימי לימוד קצרים אשר יחליפו את ימי החופשה המפוזרים לאורך השנה.

קיים פער בין ימי הלמידה וההוראה. התלמידים בישראל לומדים מספר גבוה של ימים ביחס לתלמידים במדינות אחרות, בישראל לומדים במשך 37 שבועות כאשר הממוצע עומד על 38 שבועות. הורדת ימי הלימוד ביום שישי בלבד תוריד את ישראל רק מעט מתחת לממוצע ה-OECD. לעומת זאת, מספר ימי ההוראה של המורים בישראל עומד על 182 ימים בשנה לעומת ממוצע של 183 ימים, כתוצאה מהיום החופשי השבועי של המורים, שאינו ניתן ברוב המדינות. בנוסף, התאמת שבוע הלימודים של התלמידים לשבוע ההוראה של התלמידים יגביר את יעילות ואיכות העסקת המורים שכן ידרשו פחות מורים במערכת ויוכל להתבצע סינון קפדני יותר.

בגלל שתלמידי יסודי בישראל לומדים מספר רב של ימים בשנה, אין צורך להוסיף עוד הרבה ימי לימוד. במקום 37 ימי שישי בהם יבוטלו הלימודים, ניתן להוסיף כ-22 ימי לימוד בלבד שיותירו אותנו במיקום גבוה, אך לא חריג כפי שאנחנו כיום, יחד עם שיפור הסנכרון בין לוח החופשות של מערכת החינוך לכלל המשק.

בכל אופן, ישנם 11 ימי חופשה שראוי לבטל אותם בכל תרחיש: 

• 3 ימי אסרו חג
• ל"ג בעומר
• תענית אסתר
• 6 ימי חופשה לפני חג הפסח

בנוסף, אנחנו ממליצים על הקדמת תחילת שנת הלימודים בשבועיים, כך יתווספו 10 ימי לימוד נוספים. כך, יפחת הנזק הלימודי הנובע מההפסקה הארוכה ובנוסף יפחית את הפערים בין ילדים מרקע חזק לעומת חלש אשר מעידים עליהם המחקרים. [4] הקדמת תחילת שנת הלימודים תאפשר גם רצף לימודי לפני חופשות חגי תשרי. לעומת זאת, אנו סוברים כי אין לבטל את חופשת החנוכה אשר נחוצה ליצירת הפסקה בשגרה הארוכה המשתרעת בין סוכות לפסח.

להלן סיכום מספרי של ימי החופש לאחר הסנכרון לפי המלצתנו, נכון לשנת 2021-2022:

בנוסף, אחת הטענות הרווחות היא הגדלת העומס על המורים אך גם לכך יש פתרון. המורים בישראל עובדים קרוב למספר ימי הלימוד במדינות ה-OECD וביטול ימי שישי לא יעלה את מספר ימי העבודה שלהם, שכן יום שישי יהפוך ליומם החופשי וכך ימשיכו לעבוד חמישה ימים בשבוע. תוספת של 21 ימי עבודה על חשבון החופשים המוזכרים תגדיל את העומס על המורים ולכן אנחנו מציעים לאפשר למורים לקבל מכסה של כ-10 ימי חופשה גמישים אותם יוכלו לנצל על חשבון ימי הלימודים, בתיאום עם מנהלי בתי הספר. בדומה לכך, יוכלו המורים לקיים את שעות השהייה גם בביתם ולא רק בשטחי בית הספר, בתיאום עם המנהלים.

בנק ישראל מעריך כי בכ-8% ממשקי הבית בישראל שני ההורים עובדים בימי שיש ולכן הועלה פיתרון "תכנית השישונים"- מסגרות שיופעלו בימי שישי על ידי הגופים המפעילים את הצהרונים בשאר השבוע. עלות התכנית תיקבע על פי הביקוש וניתן יהיה לסבסד אותה בצורה דומה לנהוג בצהרונים. זוהי תכנית שתאפשר ל-92% מההורים זמן פנאי ולא עבודה ולכן היא צריכה להיחשב כמוצר צריכה ולא כחלק מתקציב המדינה, לפחות עבור אלו שאינם עובדים בימי שישי.

כמו כן, ניתן יהיה להמשיך את תכנית "בית הספר של החופשים" בשבועות הראשונים של החופש הגדול ובחנוכה, בעיקר באיזורי טיפוח.