מקורות יוקר המחיה בענף המזון
תקציר מנהלים:
- ישנם שלושה גורמים המשפיעים על יוקר המחייה בישראל בצורה משמעותית: מכסות ייצור, מכסי מגן, תקינה.
- הריכוזיות במקטע הייצור גם הוא גורם לעליית המחירים ולא הריכוזיות במקטע השיווק ההפצה כפי שנטען.
- קיימת תחרותיות רבה במקטעי ההפצה והשיווק, ולעומתה ריכוזיות רבה יותר במקטע הגידול.
- מקטע הייצור סובל מחסמי תחרות רבים, הן מפני תחרות בין לאומית והן מפני תחרות מצד חקלאים מקומיים. לכן, הפתרון להתמודדות עם יוקר מחירי המזון נעוץ בטיפול בחסמים אלו.
- ככל שעולה רמת ההכנסה, ההכנסה הנוספת מממנת לרוב יותר צרכים אחרים ופחות מזון. בישראל ישנו גם מתאם די טוב בין מספר נפשות גבוה לרמת הכנסה נמוכה. לכן, השכבות החלשות מוציאות חלק גבוה יותר מהכנסתן על מזון מאשר השכבות החזקות. כך חסמי התחרות על שוק המזון פוגעים באופן לא פרופורציונלי בשכבות החלשות.
- הפתרון נעוץ בפתיחה לתחרות ולייבוא של מוצרי מזון לישראל.
מחירי המזון בישראל
יוקר המחיה בישראל מזמן כבר אינו מנטרה בעלמא, כמעט בכל אספקט בשוק המזון ישראל יקרה באופן משמעותי ביחס למדינות אחרות כתוצאה מחסמי תחרות שונים. כך למשל נייר עמדה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת[1]המבוסס על נתוני ארגון ה- OECD[2] מתאר את ישראל כיקרה כמעט בכל תחום אפשרי:
מאז פורסמו נתוני ה -OECD גם לשנת 2017, לפיהם ישראל יקרה מאירופה ב 37% בענף המזון כולו. ספציפית בענפים המתוכננים, ענפי החלב והביצים, המזון יקר בכ-80% מהממוצע במדינות הארגון.
מכסות ייצור –שווקים בהם לכל יצרן מוגדרת הכמות שייצר והמחיר בו ימכור את המוצרים. למעשה מדובר בהגבלת התחרות בין היצרנים המקומיים ויצירתו של קרטל ייצור מקומי במודע. ענפי החלב והביצים הם השארים האחרונים מתקופות בהן ענף המזון כולו תוכנן על ידי הממשלה לכל אורך שרשרת הייצור. הגבלת הייצור המקומי לבדה אינה אפקטיבית ללא חסימת ייבוא. לכן המדינה מונעת ייבוא באמצעות מכסי מגן.
מכסי מגן – מדינת ישראל מטילה מכסי מגן שיכולים להגיע עד מאות אחוזים. מטרת המכס הינה למנוע ייבוא מוצרי מזון זולים לישראל ולחייב את הצרכן המקומי לקנות תוצרת מקומית יקרה. גם כאשר מעניקה המדינה מכסות ייבוא בפטור ממכס מדובר לרוב על כמות מצומצמת שאין בה בכדי להשביע את הביקוש המקומי. מעבר לכך, מדובר בדרך כלל על מעט זוכים במכסות אלו וממילא נוצרת ריכוזיות במקטע הייבוא, שמעלה את יוקר המחיה בכך שהיא גורפת לכיס היבואן את רוב הורדת המכס. זאת לעומת יבוא חופשי ללא מכסים, בו יבואנים רשאים לקום ולהתחרות, ובכך התועלת מתגלגלת לצרכן.
תקינה –בתחום המזון ישנן חובות תקינה רבות המקשות על ייבוא מזון לארץ. החל מהחוק להגנת הצומח המשמש בעיקר להגנה על תוצרת מקומית מפני תחרות (ולא בהכרח מפני מחלות ומזיקים) וכלה בשירותי בריאות המזון המונעים ו/או מייקרים ייבוא מוצרי מזון לישראל בסבך בירוקרטי המקשה על היבוא המסודר.
מקטעי הריכוזיות
כאמור, אחת הסיבות המרכזיות ליוקר המחיה בישראל היא הריכוזיות במקטע הייצור, וזאת בניגוד לטענה לפיה מקור יוקר המחיה הוא בריכוזיות במקטע התיווך והשיווק. להלן ניתוח של אחוז הרווחיות של חברת ביכורי שדה העוסקת בהפצת מוצרים חקלאייםשל שלוש מרשתות השיווק הגדולות: רמי לוי – שיווק הקמה, רשת שופרסל לגווניה ורשת שוק העיר ושל מחלבות שטראוס. לצד זאת, מוצג אחוז הרווחיות של חקלאים, כלומר בעלי המשקים בענף החקלאות על פי דו"ח של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
ביכורי שדה[3]
חברת ביכורי שדה מאחסנת ומפיצה תוצרת חקלאית בכל רחבי הארץ. לבד מפעילות אחסון והפצת תוצרת חקלאית, החברה עוסקת בפעילות אשראי חוץ בנקאי ובקמעונאות. אחוז הרווח מתוך מחזור ההכנסות הכללי בחברה עומד על 3.5%. אולם לעניינו, נתייחס לשני ענפים: ענף השיווק וההפצה של תוצרת חקלאית וענף הקמעונאות. לפי דו"חות החברה לשנת 2019 מענף החקלאות החברה הרוויחה 60.1 מיליון ₪ מתוך מחזור הכנסות בהיקף 1,427.6 מיליון ₪, כלומר כ- 4.2% מסך ההכנסות. ענף הקמעונאות קטן בחברה ועומד על שמונה סניפים בלבד. היקף המכירות בסניפים אלו עמד על 380 מיליון ₪ בשנת 2019 ומתוכם הרווח עמד על כ- 8 מיליון ₪, שהם כ- 2.1% בלבד מסך ההכנסות. אלו רווחים סבירים ואף נמוכים יחסית עבור יצירת ערך אמיתי הן עבור החקלאים והן עבור הצרכנים, שאינם עומדים בקנה אחד עם טענת "פערי התיווך" המוגזמים המעלים את יוקר המחיה.
שופרסל[4]
חברת שופרסל מחזיקה כ- 300 סניפי מכירת מזון בפריסה ארצית. מהדו"חות הכספיים של החברה עולה שבשנת 2019 הכניסה החברה סה"כ כ- 13,360 מיליון ₪ ומתוכם הרווח לפני מיסים עמד על 306 מיליון ₪ שהם כ- 2.3% מסך מחזור ההכנסות.
רמי לוי – שיווק השקמה[5]
רשת רמי לוי מחזיקה ב 49 סניפים ברחבי הארץ ומפעילה עוד שניים בזכיינות. מעבר לזה פועלת החברה בתחומי הנדל"ן, התקשורת, האשראי ועוד. מחזור ההכנסות בחברה כולה עמד על כשישה מיליארד שקלים ואחוז הרווח מתוך המחזור עמד על כ- 3.3%. ענף הקמעונאות מהווה את עיקר פעילות החברה והכנסתו בשנה זו עמדה על כ- 5,499 מיליון ₪, סך הרווח עמד על 177 מיליון ₪ שהם כ- 3.9%.
ענף החלב – מחלבות שטראוס[6]
בענף החלב, רשתות השיווק הן לא התחנה היחידה בין הרפתן לצרכן, המחלבות הן מקטע נוסף בדרך, שייתכן שמצוי בתנאי ריכוזיות בשוק וגורם ליוקר המחיה. קבוצת שטראוס עוסקת במגוון תחומים: קפה, מים, מעדני ומוצרי חלב, סלטים וחטיפים. הדו"חות הכספיים של החברה מעניקים פילוח לפי תתי סקטורים, הרלוונטי ביותר אלינו הוא מגזר הבריאות ואיכות החיים הכולל מוצרי חלב, סלטים, דבש, שמן זית, טחינה וכיו"ב. נכון לשנת 2019 סך הכנסות חברת שטראוס ממגזר זה עמד על 2,277 מיליוני שקלים וסך הרווח התפעולי עמד על 251 מלש"ח שהם כ- 11% רווח מתוך מחזור ההכנסות.
המחלבות הגדולות הנוספות, כמו טרה, בבעלות החברה המרכזית לייצור משקאות ותנובה בבעלות תאגיד המזון ברייטפוד ותאגידים כלכליים של הקיבוצים, אינן נסחרות בבורסה ולא ניתן להשיג עותק פומבי של הדו"חות הכספיים שלהן.
ענף החקלאות
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקהמבצעת סקירה שלכלל ענף החקלאות מדי שנה.[7] ע"פ נתוני 2019, עולה שסך הכנסות החקלאים לשנה זו עמד על 30,580 מיליון ₪, וסך הרווח עמד על לא פחות מ 5,168 מיליון ₪ שהם כ- 16.9% מסך ההכנסות, פי 4 ויותר משיעור הרווח ברשתות השיווק וההפצה וגבוה ב- 50% מרווחיות מחלבות שטראוס. יש לציין כי לא פחות מ 843 מיליון שקלים, כ- 15% מסך הרווח החקלאי בשנה, מגיעים מפיצויים ממשלתיים שונים.
לפי אומדני משרד החקלאות[8] בישראל כ- 13,000 חקלאים שאינם שכירים (עצמאים וחברים בקיבוצים). לפי אמדן זה, הכנסתו השנתית הממוצעת של חקלאי עומדת על כ- 398 אלפי ₪ בשנה שהם קצת יותר מ 33 אלפי ₪ לחודש. חשוב לומר שמדובר בענף בעל שונות עצומה ברווחיות בין תאגידי החקלאות הגדולים לבין החקלאים הקטנים. לא דומה רווחיות מחלבת קיבוץ יפעת המייצרת 13,854,164 ליטרים בשנה, לרווחיות מחלבת משפחת בלולו ממושב עוזה המייצרת 470,400 ליטרים בשנה. עלות שכר שכירים בענף עומדת על כ- 9,600 ₪ לחודש. נתוני אחוז הרווח ביחס להכנסות מרוכזים בגרף שלהלן:
בחינה אחרת שנעשתה על ידי משרד החקלאות הראתה שבשנת 2017 הסיטונאים הגדולים הרוויחו 0.7% ממכירת ירקות ו- 7.9% ממכירת פירות.
באותה שנה הרוויחו רשתות השיווק 2.1% ממחירי הירקות ו-13.9% בלבד ממחירי הפירות. בשנים אחרות רשתות השיווק לעיתים אף הפסידו ממכירת פירות וירקות ככל הנראה במטרה למשוך לקוחות שיקנו מוצרים נוספים, רווחיים בהרבה.[9]
אחוז רווחיות גבוה יכול להעיד על שוק ריכוזי, זאת לעומת שולי רווח נמוכים המלמדים לרוב על שוק תחרותי. אין באמור בנייר זה בכדי להצביע על רווח מופרז של החקלאות המקומית – חקלאות הינה ענף בעל סיכונים רבים, וככל שרמת הסיכון עולה אחוז הרווחיות צפוי לעלות. אולם יש בנתונים אלו כדי להצביע על תחרותיות רבה במקטעי ההפצה והשיווק, ולעומתה ריכוזיות רבה יותר במקטע הגידול. הנתונים הללו תומכים בהצגת הדברים לעיל, לפיה מקטע הייצור סובל מחסמי תחרות רבים, הן מפני תחרות בין לאומית והן מפני תחרות מצד חקלאים מקומיים. לפיכך, הפתרון להתמודדות עם יוקר מחירי המזון נעוץ בטיפול בחסמים אלו.
מעבר לכך, רצ"ב פילוח הפערים בין מחיר המטרה, המחיר אותו משלמות המחלבות לרפתנים, למחיר לצרכן בכמה מוצרים הנמצאים תחת פיקוח.[10]הטבלה עוזרת להבין את המצב בענף החלב בלבד, אבל בענפי החלב והביצים כאמור, המחירים יקרים יותר מענפי המזון האחרים.
| מוצר | מחיר מטרה לפי כמות חלב דרושה | מחיר קמעונאי | מחיר לצרכן לא כולל מע"מ | פערי תיווך | פער בין יצרן לצרכן | חלק המחלבה בפער | חלק הרשתות בפער |
| חלב 3% שקית | 1.98 | 3.95 | 4.42 | 11.87% | 2.44 | 80.78% | 19.22% |
| חלב 1% שקית | 1.98 | 3.71 | 4.11 | 10.81% | 2.13 | 81.18% | 18.82% |
| חלב 3% קרטון | 1.98 | 4.37 | 5.08 | 16.18% | 3.10 | 77.17% | 22.83% |
| חלב 1% קרטון | 1.98 | 4.14 | 4.78 | 15.41% | 2.80 | 77.20% | 22.80% |
| גבינה קשה עמק 1000 גר'[11] | 19.8 | 31.07 | 36.50 | 17.46% | 16.70 | 67.50% | 32.50% |
| גבינה קשה גלבוע 1000 גר'[12] | 19.8 | 29.4 | 34.69 | 18.00% | 14.89 | 64.46% | 35.54% |
ישנה בעייתיות בגזירת המחיר הסופי של מוצר ממחיר המטרה של החלב הגולמי, שכן מהחלב המועבר למחלבות מופקים מוצרים שונים,והעבודה שנעשית במחלבות אינה דומה לעבודה ברשתות השיווק. אולם, מטרת בדיקה זו היא לבדוק איזה מקטע בין הרפתן לצרכן מביא ליוקר המזון לצרכן. העובדה שדווקא במקטע המחלבות מצויים הפערים הגדולים ביותר הולמת הן את היקף העבודה במחלבות אל מול היקף העבודה ברשתות והן את הנתונים שהוצגו לעיל לפיהם במקטע המחלבות הרווחיות גבוהה מאשר במקטע השיווק.
מרכז המחקר והמידע של הכנסת בדק כבר בנובמבר 2014 את פערי התיווך בישראל ובמגוון מדינות מתקדמות בכמה מוצרי צריכה בסיסיים. הממצאים די חד משמעיים: פערי התיווך במכירת פירות וירקות נמוכים משמעותית ביחס לעולם.[13]
מי משלם את המחיר?
מזון הוא מוצר בסיסי, כך שככל שעולה רמת ההכנסה, ההכנסה הנוספת מממנת לרוב יותר צרכים אחרים ופחות מזון. בישראל ישנו גם מתאם די טוב בין מספר נפשות גבוה לרמת הכנסה נמוכה. מכיוון שכך, השכבות החלשות מוציאות חלק גבוה יותר מהכנסתן על מזון מאשר השכבות החזקות. כך חסמי התחרות על שוק המזון פוגעים באופן לא פרופורציונלי בשכבות החלשות. הגרף להלן לקוח ממחקר של מרכז טאוב ומראה את אחוז ההוצאה על מזון למשק בית לפי חמישוני הכנסה:[14]
לסיכום, מקטע הייצור ומקטע הייבוא של תוצרת חקלאית בפרט ומוצרי מזון בכלל סובלים מחסמי ייצור וייבוא אשר מייקרים את מחירי המזון ופוגעים בעיקר בשכבות החלשות. תקופת הקורונה התאפיינה בעליה בביקושים, זאת ללא התאמה מצד ההיצע. הפתרון, אם כן, נעוץ בפתיחה לתחרות ולייבוא של מוצרי מזון לישראל.
[1]תיאור וניתוח משק החלב בישראל ובמדינות המפותחות, בת חן רוטנברג, ינואר 2020.
[2]הניתוח של המממ מתבסס על נתוני שנת 2014. מאז התפרסמו גם נתוני שנת 2017: 2017 PPP Benchmark results,
[3]מתוך מסמך IPO לקראת הנפקה ראשונה.
[4]דיווח נתונים כספיים של חברת שופרסל.
[5]מתוך הדו"חות הכספיים לשנת 2019.
[6]דו"חות כספיים לשנת 2019 באתר החברה.
[7]החקלאות בישראל 2019, לוח 1. חשבון ענף החקלאות, באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
[8]תעודת זהות של חקלאות ישראל באתר משרד החקלאות.
[9]סיכום דיון בנושא מרווח השיווק של פירות וירקות, ועדת המחירים, 21.11.2019
[10]מועצת החלב, שנתון 2019.
[11]עבור ק"ג גבינה צהובה יש צורך בעשרה ליטרים של חלב.
[12]עבור ק"ג גבינה צהובה יש צורך בעשרה ליטרים של חלב.
[13]פער התיווך הקמעונאי ופער השיווק במחירי הפירות והירקות, איתמר מילרד, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 19.11.2014.
[14]דפוסי ההוצאה על מזון בישראל, דבצ'רני חובסקי ואיתן רגב, נייר מדיניות מס' 16.2014, מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל.
