הרפורמה בחקלאות- אם כולם ירוויחו למה יש מאבק?

המבחן הראשון של הקואליציה החדשה הגיעה בדמות תקציב המדינה וחוק ההסדרים הנלווה אליו. ההערכה במערכת הפוליטית במידה רבה של צדק היא תשרוד לפחות עוד שנה וחצי.

לשרים לא היה זמן להביא תכניות שהם הכינו בעצמם, כל התכניות גובשו על ידי אגף התקציבים. עכשיו השאלה היא האם הפוליטיקאים יאשרו אותן. בראש ובראשונה את הרפורמה בחקלאות. 

 

“פערי תיווך”- מה זה בכלל אומר ולמה החקלאים משתמשים בזה בכל מקום?

המסע של תוצרת חקלאית מתחיל אצל החקלאי, ממשיך ברשתות השיווק וההפצה שמוכרים במחיר סיטונאי לרשתות השיווק והמרכולים. “פערי התיווך” מדברים על ההבדל בין המחיר החקלאי למחיר לצרכן בסופו של דבר.
כולנו חווינו הקיץ את מחירי הפירות הגבוהים, אבל בהשוואה לשנה שעברה נראה שהמחירים הסיטונאיים עלו ב50%-350% למרות שעלויות חברות השיווק וההפצה לא השתנו ואנחנו מבינים מזה שהמחיר החקלאי הוא שעלה בצורה מופרזת.
לאור זה שפערי התיוך היא מילת המפתח בהתנגדות לרפורמת החקלאות, היינו מצפים שהנתונים יצביעו על פערים גדולים, נכון? אז זהו, שלא. נתוני מרכז המידע והמחקר של הכנסת משנת 2014 מעלים לדוגמא שפערי התיווך במכירת תפוחים עומדים על 89% בישראל לעומת 322% בארה”ב ו170% באיחוד האירופאי, במכירת עגבניות 66% בישראל לעומת 560% בארה”ב ובאיחוד האירופאי 195%.
הנתונים האלה מצביעים בעצם על פערי תיווך נמוכים ביותר בישראל ביחס לעולם. ולכן, יוקר המחייה לא נובע מפערי תיווך אלא ממגזר חקלאי לא תחרותי שלא מנצל את היתרונות היחסיים שלו ואת זה הרפורמה אמורה לפתור.
לקריאת הכתבה המלאה באתר ישראל היום: https://bit.ly/3rW09r0

מכון התקנים הפך ללוביסט של התעשיינים

בעיקרון- מכון התקנים נועד להגן על ציבור הצרכנים מפני מוצרים לא בטיחותיים.
בפועל- כלי של קבוצות הלחץ ובעלי אינטרסים מסחריים למניעת ייבוא ותחרות על חשבון הציבור כולו.
רפורמת הייבוא של שרי האוצר והכלכלה מקיפה את כל הרגולטורים בממשלה ואמורה לחסוך כ-5 מיליארד ש”ח בשנה. 20% מהם (כמיליארד שקלים!) יחסכו בעקבות החלת הרפורמה על מכון התקנים שאחראי על 650 תקנים ישראלים.
ברור שיהיו לנו גם כאן מתנגדים משמעותיים, אותם אלה שלמעשה ריככו את צו קבוצות היבוא מהשנה שעברה (הניסיון הקודם לרפורמה במכון התקנים) עד שהוא איבד מהמשמעות שלו. קבלו קצת נתונים מהניסיון הקודם:
– במקום 204 תקנים שהיו אמורים לעבור לבדיקה פחות קפדנית- 102 מהתקנים הושמטו.
– תראו מופתעים כשתקראו שמכון התקנים התנגד להקלה על 161 תקנים, התאחדות התעשיינים על 81 תקנים ומשרד הבריאות על 47 תקנים.
– בפועל, מתוך 102 תקנים שהוסרו מהצו, כמעט 95%, הוסרו לבקשת התאחדות התעשיינים ומכון התקנים.
– החפיפה בין דרישות הגופים היתה של 78% מהתקנים, מה שמדגים לנו באופן ברור על הקשר בין ההתאחדות התעשיינים למכון התקנים.
מכל זה, אתם כבר בטח מבינים שמכון התקנים לא עובד בשביל הציבור הרחב אלא בשביל אלה שמרוויחים על גבינו כסף. ושמן הסתם אם נשאיר את זה בידיים שלהם, גם הפעם הרפורמה לא תעבור והמשק כולו ימשיך לשלם את המחיר היקר של זה.
לקריאת הטור המלא באתר גלובס: https://bit.ly/2TKWqzQ

כל העולם כבר שם- הגיע הזמן לבצע את הרפורמה בחקלאות

לא – אנחנו לא שונאים את החקלאות והחקלאים. אנחנו אפילו חושבים שהם חשובים למדי, אבל…

חשוב לנו להפריך כמה טענות שהלובי החקלאי משתמש בהם בשבוע האחרון כדי למנוע בכל מחיר את רפורמת החקלאות המבורכת.
השיטה בה כל מדינה שואפת להגן על הנכסים החקלאיים שלה ולהבטיח תוצרת מקומית על ידי מניעת ייבוא די עברה מהעולם. כולם כבר הבינו שסחר חופשי יעלה את רמת החיים באופן משמעותי ויוריד את יוקר המחייה, וכדי שזה יקרה צריך להפחית מכסים ולהוריד חסמי ייבוא. ובכל זאת, מדינות רוצות לתמוך בחקלאות מקומית ולכן מסבסדות אותה באופן ישיר ועל עלויות קבועות של החקלאים ולא על תשומות משתנות שיתמרצו חקלאים להשתמש במשאבים שונים.
בנוסף, הרפורמה תפתח את השוק למגוון, איכות ולמחירי התוצרת החקלאית העולמיים, ולמרות זאת טוענים בלובי החקלאי כי הביטחון התזונתי של מדינת ישראל יפגע. הטענה הזאת כבר לא רלוונטית בייחוד לאחר ששר החקלאות לשעבר טען כי רק 25% מהקלוריות שאנחנו צורכים מגיעים מגידולים מקומיים. בנוסף, הטענה הזאת הופרכה שוב ושוב בשנים האחרונות כאשר מוצרי בסיס היו חסרים בגלל מניעת ייבוא ותנחשו מה? הביטחון התזונתי שלנו נפגע. הלובי החקלאי מנסה להסיט את האש לכיוון רשתות השיווק במה שמכונה פערי שיווק, אבל הנתונים מציגים תמונה אחרת. שולי הרווח של רשתות השיווק נמוכים ועומדים עד 2.7% כמו בכל שוק תחרותי, לעומת שולי הרווח של הענף החקלאי שעומדים על 17%.
החקלאות המקומית לא עומדת לקרוס מפתיחת השוק לייבוא, ישראל מייצאת פירות הדר, תמרים, פלפלים ותפוחים ותמשיך לספק עוד הרבה מלפפונים ועגבניות לשוק המקומי. אבל אין ספק שמצב החקלאות בארץ בעשורים האחרונות מידלדל, פחות עובדים מגיעים לענף והתוצרת קטנה. דווקא הפתיחה לתחרות והפחתת הרגולציה תאפשר ליזמים חדשים להיכנס לענף ולרענן אותו.
כך שמדובר ברפורמה שתוזיל מחירים ותשנה את ענף החקלאות, אך לא תמחק אותו ולטובת הציבור כולנו, הכרחי שהיא תעבור.
לטור המלא באתר כיפה: https://bit.ly/3x8B25g

רגב יכולה להותיר חותם במשרד התחבורה – גם בשנה וחצי

רגב הגיעה למשרד התחבורה, משרד כבד שפרויקט שמותנע בו כעת יגיע לכדי גזירת סרט בעוד עשר שנים לפחות. אבל, בעבודה נכונה, שנה וחצי במשרד התחבורה עשויות לחקוק את שרת התחבורה בתודעה הציבורית הרבה יותר מחמש שנים במשרד התרבות.

ישנן ארבע רפורמות ששרת התחבורה רגב תוכל לעשות כדי להשאיר חותם במשרד התחבורה, גם אם כהונתה כשרה תהיה קצרה:

  1. אגרות גודש במרכזי ערים
  2. רשויות מטרופוליניות
  3. שינוי שיטת המכרזים
  4. תחבורה שיתופית

להמשך קריאה: https://bit.ly/2TZYQuD

הקפיטליזם הוא הפתרון למשבר התחבורה בישראל, לא הבעיה

תחום התחבורה מנוהל באופן כמעט מוחלט על ידי הממשלה והיא זו שבהתנהלות ריכוזית גורמת לעלייה בפקקים ובגודש •

חשיבה כלכלית קפיטליסטית, המבוססת על תמריצים, אגרות גודש, תחרות ושוק פרטי היא הפתרון לבעיית התחבורה.

 

מנכ”ל ה”האינטרס שלנו”, אלעד מלכא, בטור דעה באתר גלובס. 

להמשך קריאה: https://bit.ly/3ySw1yU

 

מתחבורה ציבורית להסעת המונים

מנכ”ל ה”אינטרס שלנו”, אלעד מלכא, בתגובה ל”נוסעים ומקטרים: על תחבורה ציבורית וייעולה” מאת מירב מורן בכתב העת “השילוח”

ישנם שני צעדים שחייבים לקרות כדי לפתור את בעיית התחבורה הציבורית בישראל: אגרות גודש וביטול האיסור על הסעה בתשלום ברכב פרטי.

“כנוסע מתמיד בתחבורה הציבורית קשה לי להתייחס בשוויון נפש למאמרה של מירב מורן שלפיו התחבורה הציבורית בישראל טובה וכי לשם ייעולה ופתרון בעיותיה נדרשות שתי פעולות בלבד: הזזת תחנות האוטובוס לקרבת הצומת והקצאת נת”צים (נתיבי תחבורה ציבורית). חוששני שבדבריה מתעלמת מורן משתי בעיות חשובות ונכבדות המאפיינות את התחבורה הציבורית בישראל…”

להמשך הקריאה: https://bit.ly/3xDIeY4

 

 

אז למה הנקטרינה כל כך יקרה?

הגיע הקיץ ולמרות שחלמתם על ענבים, נקטרינות ואפרסקים המחיר שלהם זינק ואתם נאלצים להסתפק בתפוחים ואגסים במחיר סביר יותר? תכינו את עצמכם להיגמל גם מהם, כי בקרוב גם המחיר שלהם יעלה.
 
בטח שמעתם ממשרד החקלאות שזה מה שקורה אחרי חורף חם כמו החורף האחרון, אבל.. למה בעצם הפירות לא יכולים להגיע מארצות בהן היה חורף אמיתי?
 
המכס על יבוא לא מאוד גבוה ולא מונע. אז למה בכל מקרה אנחנו לא יכולים לקנות פירות בזול?
 
ישראל חברה באמנת הגנת הצומח, בקצרה- אמנה שמונעת העברת מזיקים ממדינה למדינה, שהשורה התחתונה שלה אומרת שמי שרוצה לייבא תוצרת חקלאית צריך לקבל אישור של שירותי הגנת הצומח.
אבל, וכאן הבעיה הגדולה, על פי דו”ח מבקר המדינה, כל דיון בבקשה אורך 2-4 שנים ולרוב מתקבלת תשובה שלילית ולכן יבואנים מוותרים מראש על הבקשה. רק 40 אישורי יבוא ניתנו לעומת מאות ואלפי אישורי יבוא באירופה או ארה”ב.
 
יש הרבה דרכים שאפשר לייעל בהן את המערך הזה, אבל נראה שמשרד החקלאות מעדיף לייקר את התוצרת המקומית ולהעלות את המחירים על חשבוננו.

כבר בשבוע הראשון: הממשלה יכולה לבצע צעדים מידיים שיקלו על אזרחי המדינה

החלת שקיפות באגודות העותומניות, ביטול פיקוח על מחירי החמאה וביטול חובת התקן למניעת שכחת ילדים ברכב – אלה צעדים צעדים פשוטים אך כאלה שיקלו על כל האזרחים ושרי הממשלה הנכנסת יוכלו לבצעם בתוך זמן קצר מאוד.

אלעד מלכא, מייסד ומנכ”ל “האינטרס שלנו” בטור דעה באתר “גלובס”

https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001373675

 

 

עובדי אמזון הצביעו נגד התאגדות והעובדים בישראל יכולים רק לקנא

חוקי העבודה הדרקוניים בישראל פוגעים בעובדים, במשק ובחירות.

אלעד מלכא, מייסד ומנכ”ל “האינטרס שלנו” בטור פרשנות ב”ישראל היום”

https://www.israelhayom.co.il/article/870243