נייר עמדה – ענף הזית בישראל

צריכה ותוצרת מקומית

בניגוד לענף החי, ענפי הצומח בישראל אינם מתוכננים ולמעשה כל חקלאי יכול לבחור כמה זיתים ברצונו לגדל. אכן בשנים האחרונות משק הזית המקומי צומח בעקבות תוספת מטעי זיתים המתבססים על חקלאות שלחין. בשלושת העשורים האחרונים ל- 60,000 הדונמים של מטעי בעל המניבים כ – 31% מהתצרוכת המקומית, נוספו כ- 260,000 דונמים מטעי שלחין המניבים כ- 28% מהתצרוכת המקומית (מטעי שלחין מפיקים בין 150-250 ק”ג שמן זית לדונם ואילו מטעי הבעל מפיקים בין 30-50 ק”ג שמן זית לדונם), יתר הצריכה, כ- 41% מקורה מייבוא.

הצריכה המקומית עולה גם היא באופן קבוע מידי שנה, לבד מקצב גידול האוכלוסייה, צריכת שמן הזית לנפש בישראל עלתה בכ- 30%, מ- 2.3 ק”ג בשנת 2012 לכ- 3 ק”ג בשנת 2019.[1]

ייבוא

כמו ענפי חקלאות אחרים, גם ענף הזית בישראל מוגן מפני תחרות בין לאומית. מכס על ייבוא שמן זית לישראל עומד על 4.48 ₪ לק”ג + 12% ולפחות 5.47 ₪ לק”ג, למעשה מדובר בסכום שעשוי להגיע עד ל 50% מעלות השמן בחו”ל.[2] מבנה המכס מייקר שמן איכותי מחו”ל יותר משהוא מייקר שמן זול וממילא הסחורה המיובאת עשויה להיות פחות איכותית מזו המיוצרת בישראל.

בכדי למנוע ניצול מניעת הייבוא לטובת העלאת מחירים, מאפשרת המדינה מכסות ייבוא בפטור ממכס: 300 טון שמן זית בבקבוק ממדינות האיחוד האירופי, 900 טון שמן זית בצוברים מירדן ולאחרונה 2,000 טון שמן זית במכסה וולונטרית ממדינות החברות הארגון הסחר העולמי.[3] מתוכן, נכון לשנת 2020, 600,000 ליטרים מיובאים בבקבוקים[4] ו 1,400,000 ליטרים מיובאים בצוברים.[5]

לאופן הייבוא, צוברים או בקבוקים משמעות גדולה מאוד לתחרות בענף. לרוב, שמן זית בצוברים מיובא על ידי יצרנים מקומיים, אותו הם מוהלים בשמן זית מתוצרת מקומית, ללא כל סימון ויידוע בדבר אחוז התוצרת המקומית או המיובאת בבקבוק, ומוכרים באריזה של תוצרת מקומית. למעשה, מתוך 18,000 טון ייצור שמן זית מקומי, 2,300 ליטרים שהם כ- 13% מקורם בשמן המיובא בצוברים.

מעבר לכך, מכסות ייבוא שמן זית בבקבוקים המוגבלות ל- 900 טון במצטבר ול- 600 טון ממדינות האיחוד האירופי מרוכזות נכון לשנת 2020 בידי שני יבואנים בלבד.[6]

כתוצאה מהמגבלות שמן הזית בישראל יקר באופן משמעותי ביחס לשמן הזית באירופה. כך לדוגמה, ליטר שמן זית בבקבוק פלסטיק עולה בספרד 16.6 שקלים ואילו בישראל עלותו עומדת על 35.4 ש”ח.[7]

בפועל מכסות אלו, כ- 3,200 טון אינן מספיקות. ב 2019 יובאו עוד כ 9,500 טון שמן זית תוך תשלום מכס מלא. משמעות הדבר היא שירידת מחיר שמן הזית העולמי והעלייה בביקוש לשמן בישראל הפכו את הייבוא לכדאי למרות שיעור המכס הגבוה. בניקוי מכסות הייבוא בפטור ממכס על כל ק”ג שמן זית משלמים יבואנים כ- 5.88 ₪ מס המגולגל לעליית מחירים עבור הצרכנים.[8]

כלומר, מדינת ישראל הכניסה קרוב ל 60 מיליון שקלים ממכס על שמן הזית, למרות שמדיניות משרד האוצר אינה להציב מכסים כמקור הכנסה.

לסיכום, מכס על ייבוא שמן זית אינו משיג את מטרתו: הגנה על תוצרת מקומית. משמעות המכס כיום היא העלאת יוקר המחיה ויצירת הכנסה לקופת המדינה.

הצעות מדיניות

  • מחיר שמן הזית בישראל גבוה ויכול להגיע עד פי ממחיר שמן הזית באירופה. פערי המחירים הם תוצאה של משטר מכסים גבוהים, של עלויות ייצור גבוהות יותר בישראל ושל תמיכה ממשלתית במטעים באירופה.
  • משטר המכסות שנועד למנוע את עליית המחירים יוצר הלכה למעשה ריכוזיות בענף השמן המיובא, מגביל את היצע השמן ומייקר מחירים.
  • לאור זאת, יש לבטל את המכס על ייבוא שמן זית לישראל ולבטל את משטר המכסות.
  • במקרה כזה סביר להניח שישראל תוצף בשמן זית תוצרת חו”ל. יתרונו של המשק המקומי יתמקד בשמנים בעלי תו איכות גבוה. אם המדינה רוצה לשמר את קיומו של הענף ניתן לעבור למול תמיכה ישירה בכל דונם קרקע מעובד. היקף התמיכה יהיה זהה לנהוג בספרד ויעמוד על ארבעה שקלים לק”ג.

בטווח הביניים

  •  להגדיל את מכסות הייבוא.
  •  לבטל את ההבחנה בין מכסות בצוברים למכסות בקבוקים.

[1] שמן זית – סיכום שנת 2019 ותמורות על פני הזמן, אלה גורביץ’ וד”ר יעל קחל, משרד החקלאות ופיתוח הכפר – החטיבה למחקר, כלכלה ואסטרטגיה, מאי 2020.

[2] שם.

[3] שם.

[4] רשימת הזוכים בהליך תחרותי שמן זית בבקבוקים לשנת 2020, משרד הכלכלה והתעשיה.

[5] מכסה בהיקף של 1,400 טון שמן זית חולקה ליבואנים, משרד הכלכלה והתעשיה.

[6] רשימת הזוכים בהליך תחרותי שמן זית בבקבוקים לשנת 2020, משרד הכלכלה והתעשיה.

[7] שמן זית – סיכום שנת 2019 ותמורות על פני הזמן, אלה גורביץ’ וד”ר יעל קחל, משרד החקלאות ופיתוח הכפר – החטיבה למחקר, כלכלה ואסטרטגיה, מאי 2020.

[8] שם.