82% אחוזים מהציבור בעד הגבלת שביתה בשירותים החיוניים מי המפלגות התומכות

82% אחוזים מהציבור בעד הגבלת שביתה בשירותים החיוניים.

סקר שערכה חברת דיירקט פולס עבור ארגון ‘תחרות’ ו’האינטרס שלנו – הלובי שלך בכנסת’ מגלה ש 82% מהציבור תומכים בהגבלת שביתה בשירותים החיוניים.

 

בהתאמה, 35% מהציבור חשובים ששביתה היא איננה כלי מוצדק ו- 61% מהציבור חושבים שהיא כלי מוצדק רק כמוצא אחרון. יחסית לשיח המחנאי בישראל, מדובר בסוגיא עם תמיכה משמעותית גם בשמאל וגם בימין. כ- 42% ממצביעי השמאל תומכים בהגבלת שביתה בשירותים החיוניים, כ-89% ממצביעי המרכז ימין ו 84% ממצביעי הימין. בקרב גילאי 30-44 התמיכה בהגבלת השביתה הינה המשמעותית ביותר, ובקרב גילאי 17-29 היא הנמוכה ביותר.

נהוג לראות בשיח הפוליטי בישראל כזה שמוכתב על ידי סוגיות ביטחוניות ומדיניות וכזה אשר למעט קבוצות לחץ מסוימות אינו מושפע מסוגיות כלכליות. אלא שהסקר מאתגר את התפיסה הזו. לפי הסקר, כ- 42% אינם רואים בהגבלת השביתה בשירותים החיוניים סוגיא המשפיעה על הצבעתם כלל, כ- 21% טוענים כי הנושא מהווה עבורם שיקול במידה מועטה, עבור כ- 25% הוא מהווה שיקול משמעותי ועבור 10% מדוב בשיקול עיקרי. בולטת העובדה שבקרב צעירים בגילאי 17-29 הנושא מהווה שיקול עיקרי עבור 28% מהציבור.

 

למרות הנתונים המובהקים כל כך, עדיין קשה לראות קואליציה אפשרית התומכת בהגבלת השביתה בשירותים החיוניים (כן אנחנו יודעים, קשה בכלל לראות קואליציה אפשרית). לאור נתוני הסקר פנינו למפלגות השונות בבקשה לעמדתן ביחס להגבלת שביתה בשירותים החיוניים. להלן תשובות המפלגות השונות.

שתי מפלגות הימין המובהקות נתנו את עמדתן באופן ברור. מהאגף החברתי כלכלי בליכוד נמסר: “הגבלת זכות השביתה בשרותים חיוניים ורפורמות נוספות הן חלק ממדיניות הליכוד. הליכוד העלה דרישה זו במשא ומתן הקואליציוני עוד ב2015, אך הדבר לא צלח עקב התנגדות “כולנו”. ראש הממשלה נתניהו כמו גם שר החוץ וראש מטה הבחירות ישראל כץ התבטאו מספר פעמים בזכות החשיבות של יחסי עבודה תקינים ולא כוחניים, שישרתו את כלל אזרחי ישראל ולא רק ועדים חזקים. הליכוד בראשות נתניהו נחוש לעבור מכלכלה הסתדרותית לכלכלה חופשית וצומחת. הצעת חוק בנושא אף הוגשה ע”י חברת הכנסת שרן השכל.

הגבלת זכות השביתה בשרותים חיוניים ובוררות חובה מופיעות עוד במאמרו של זאב זבוטינסקי מ1934 “יא בראכן!”

מימינה נמסר: “חברי ימינה ח”כ איילת שקד, השר בצלאל סמוטריץ וחכ מתן כהנא עסקו רבות בנושא חשוב זה. ישראל נמצאת בפער גדול בסוגיית השביתות בשירותים חיוניים על פני רוב מדינות העולם המערבי. מציאות זו מהווה פגיעה קשה במשק הישראלי ובעובדים. ימינה תפעל בכנסת הבאה להגבלת שביתה בשרותים חיוניים למען אזרחי ישראל וכלכלת ישראל.”

למפלגות הימין הצטרפה שותפה מפתיעה, יהדות התורה החרדית: “יהדות התורה תומכת בהגבלת זכות השביתה בשירותים חיוניים.”

מצידו השני של המתרס התייצבה בגאון הרשימה המשותפת באומרה: “לא נגביל את זכות השביתה ותמיד נעמוד לצד זכויות העובדים ואוכלוסיות מוחלשות.”

ולצידה מפלגות העבודה גשר מרצ שרצות יחד בבחירות הקרובות: “העבודה גשר מרצ תומכת בהצטרפות להתאגדויות עובדים, תוך עיגון בחקיקה של תקדימי הפסיקה בעניין זכות ההתאגדות, וניהול שיח מתמיד בין הממשלה, נציגי המעסיקים וארגוני העובדים. נתנגד לחקיקה כפויה שתביא לפגיעה בזכויות והתאגדויות עובדים. כל שינוי בתחום זה צריך להיות מקודם באמצעות דיאלוג והסכמות רחבות, בין המעסיקים לבין נציגות העובדים. לא נתמוך בהסדרים פוגעניים כלפי העובדים ופגיעה בעבודה המאורגנת ונילחם את מלחמתם של העובדים כשהדבר יידרש.”.

כחול לבן הודיעה שלא תמסור תשובה בנושא. במצע המפלגה ישנה התייחסות אגבית לוועדי עובדים: “שחיתותו של השלטון הפכה לאיום אסטרטגי על החברה ועל הדמוקרטיה הישראלית. היא מערערת את אמון הציבור במוסדות השלטון ובשיטה הדמוקרטית, ופוגעת בשוויון ההזדמנויות, בלכידות החברתית, באיכות החיים של אזרחי המדינה ובצמיחה הכלכלית. במשך שנים התנהל בישראל משחק לא הוגן ששירת קבוצות אינטרסים, בעלי הון וועדי עובדים.

שתי מפלגות נוספות בחרו שלא להתייחס לנושא – ישראל ביתנו וש”ס.

מחקר של ארגון תחרות מראה שבישראל קיים מצב חריג בו ארגון אחד, ההסתדרות הכללית, מאגד את רוב העובדים המאוגדים גם במגזר הציבורי ובשירותים החיוניים וגם במגזר הפרטי. עובדה זו בולטת במיוחד לנוכח העובדה ששביתות הזדהות, בו כלל המשק שובת בגלל סכסוך עבודה מקומי, ושביתות כלליות הן חוקיות בישראל.

במגוון מדינות בעולם זכות השביתה במגזר הציבורי מוגבלת. בנורבגיה, שבדיה ודנמרק, הפרלמנט רשאי להורות על סיום השביתה באמצעות “חוק חזרה לעבודה” עקב אינטרס לאומי, כלכלי או חברתי. ביפן אותה הסמכות נתונה לראש הממשלה ובספרד הממשלה רשאית להורות על סיום שביתה ומסירת הסכסוך לבוררות. בבלגיה השר הממונה רשאי להורות על עצירת שביתות בשירותים הציבוריים המוגדרים כחיוניים (כוחות הביטחון, שירותי תחבורה שידור הציבורי) ובנוסף ברשימה של שירותים המוגדרים כחיוניים תחת המגזר הפרטי כפי שנקבע בהסכמים בין ארגוני עובדים לארגוני מעסיקים. באוסטרליה על הרגולטור לאשר שביתה ובמקרים מסויימים יכול אף השר הממונה להורות על ביטול השביתה.

בארה”ב אסורה השביתה לעובדי הממשל הפדרלי. 31 מדינות אימצו כללים בהתאם לממשל הפדרלי, 19 אחרות אוסרות אף על התאגדות עובדי הציבור במדינות. החריגים הם עובדי הרכבות והתחבורה האווירית החסים תחת מוסד בוררות.

בגרמניה אסורה השביתה על עובדי ציבור, בכללם גם מורים ועובדים סוציאליים. בשבדיה ובדנמרק קיים איסור שביתה על עובדי ציבור המפעילים סמכות בשם המדינה. בספרד ובאיטליה אמנם מותרת שביתה אך ישנה חובת מתן שירותים מינימליים גם בזמן שביתה. במדינות האנגלוסכסיות, אוסטרליה ובריטניה שביתה חייבת לקבל את אישור רוב העובדים בהצבעה מקדימה, באירלנד החובה הזו מושתת על שירותים חיוניים בלבד.

 

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *