רפורמת החקלאות אמורה לפתוח את הענף לתחרות ובכך להוריד משמעותית את מחירי הפירות והירקות. מהלך זה אמור לחסוך לציבור הרחב 2.7 מיליארד שקלים בשנה בתהליך הדרגתי שיתפרש עד שנת 2028.
כל זה נשמע טוב ויפה, אם רק יצליחו במשרד החקלאות להתגבר על שני מכשולים:
– התקנות להגנת הצומח
– 2 מיליארד שקלים של חיסכון שמעכב יו"ר ועדת הכלכלה מיכאל ביטון.
תקנות להגנת הצומח נועדו במקור להגן על התוצרת המקומית מפני ייבוא מזיקים ופגיעה בלתי הפיכה בהם. בפועל, נראה שהתקנות עוסקות בעיקר בחסימת ייבוא של פריטים שהחקלאות המקומית מתמחה בהם, כמו בננות, פירות הדר, מנגו ותפוחי אדמה.
תראו, כשתחרות עובדת כמו שצריך, אין צורך לחסום ייבוא, כי הצרכן יבחר את המוצרים שהוא מעדיף ובמחיר שהוא מעדיף. דבר שני, חלקים מהרפורמה צריכים לעבור את אישור ועדת הכלכלה ובראשה מיכאל ביטון. אותו מיכאל ביטון שלפני מספר חודשים הודיע כי לא יביא לאישור הועדה בראשותו תקנות שהלובי החקלאי לא הסכים עליהן ולמעשה נותן להם את זכות הוטו.
רפורמת החקלאות מבורכת ותוריד את המחירים שהציבור הרחב מרגיש בכיס ובמקרר, אבל תהיה מחוררת לגמרי אם ימשיכו לתת לקבוצת אינטרס את היכולת לקבוע את ההחלטה בסופו של דבר לרווחתה ולא לטובת הציבור הרחב כולו.
